לו הייתי אסקימוסי (תשלימו כבר לבד מה היו מצליחים למכור לי)

המרווחים האלה בין העבודות עוד יגמרו לי על חשבון הבנק. בקצב הזה כבר עדיף שלא אצא לעבוד ואשאר בבית וזה ייצא אותו הדבר מבחינת המאזן הסופי.
אתמול דווקא ניסיתי להתנהג בחוכמה ולא להסתובב במרכז העיר בזמן הפנאי שהיה לי, אלא להגיע לעבודה השנייה מוקדם יותר. את הזמן שנשאר לי לפני תחילת העבודה חשבתי לנצל לצורך קפיצה למתחם שממוקם ממול כדי לאכול משהו ואולי לסיים בביקור קצרצר בחנות המציאות שנמצאת במקום. מדובר בחנות, שאם לא היתה ממוקמת ממש קרוב לעבודה שלי, במקום שאני מגיעה אליו רק כדי לחטוף משהו לאכול, בחיים לא הייתי מגלה וגם לא הייתי שוקלת להיכנס אליה. היא מהחנויות האלה שיש בה הכל מכל במעין גיבוב חינני. היא קצת מזכירה במובן הזה חנות יד שנייה, אבל עם סחורה חדשה, שיש לה פשוט מראה מרושל משהו. התחלתי להיכנס לשם בעקבות המלצה של מישהי מהעבודה שלי, שסיפרה לי שיש שם דווקא דברים מאוד נחמדים במחירים ממש נמוכים. באחת הפעמים, כשחיפשתי מה לקנות ליום הולדת של אחת מהחברות שלי לעבודה, אימצתי את ההמלצה, נכנסתי לחנות והופתעתי לטובה. שוב, זו לא חנות שהייתי מתייחסת אליה אם היא היתה ממוקמת במרכז העיר, אבל במיקום שבו היא נמצאת, היא נתפסת אצלי כבעלת אפיל מיוחד משלה. המנהלת של החנות היא גם מהטיפוסים האלה שיכולים למכור קרח לאסקימוסים. היא כל-כך נחמדה ומשכנעת ונותנת לך את ההרגשה שכל מה שיש אצלה הוא כזו מציאה שווה, שזה פשוט יהיה בזבוז משווע לא לקנות אצלה. אני עושה את הטעות הזו כל פעם. נכנסת לשם מתוך מחשבה שאהיה חזקה ולא אשתכנע הפעם ואקנה רק את הפריט שבאתי לראות ובסוף כמעט תמיד יוצאת משם איכשהו עם שני פריטים. פשוט אין לקוחה יותר קלה לשכנוע ממני ברגע שמתנהגים אליי בלבביות אמיתית ולא מזוייפת. אני מוצאת את עצמי גם קוראת לה בתגובה בכינויים דוגמת "כפרה" ו"נשמה", שאלו כינויים שאני ממש לא נוהגת לעשות בהם שימוש בדרך כלל.

ככה קרה שנכנסתי לחנות הזו רק כדי לראות אם במקרה יש שם עליונית מהסגנון שהוא כרגע הדבר הכי איני לעונת המעבר, עם השוליים המשתפלים האלה בצדדים, שאפשר לקשור מקדימה אם רוצים. לא מצאתי אותה בזארה, לא במנגו ולא בקסטרו (לשני האחרונים נכנסתי בגלל התלושי שי לחג, ששארית פליטתם עדיין שוכנת אצלי לבטח בארנק). את העליונית שהיתה הכי קרובה למה שחיפשתי ראיתי בחנות ליד כיכר דיזינגוף, אבל הסריג שם גם עלה קצת יותר ממה שהייתי מוכנה להוציא וגם המוכרת היתה מהלוחצות האנטיפטיות האלה, שאם את מבקשת לחשוב על זה קצת, ישר נעלבות ולוקחות את זה באופן אישי ונותנות לך להרגיש שביזבזת להן זמן יקר, מה שבאמת לא יגרום לי לחזור לשם שוב.
וראו זה פלא – איפה היה את מה שחיפשתי בחצי מהעיר? מתחת לאף שלי, במרכז הקטן והעלוב ליד העבודה, בחנות המציאות העמוסה.

ויש לזה אפילו כיסים

כמובן שהמוכרת הלבבית שם הצליחה בסוף לשכנע אותי לקנות עוד פריט ויצאתי משם גם עם טייטס דמויי ג'ינס (תחשבו על משהו בכיוון ה- Jegging של קסטרו). זה נשמע מזעזע בתיאוריה וזה אכן פריט שיותר מאפשרי שיימצא במלתחתן של כמה פרחות, אבל הוא היה ממש נוח על הגוף והחלטתי שאשלב אותו עם עליוניות ממש ארוכות, שמכסות את איזור המפשעה, כך שזה לא ייראה זנותי מדי. אני אחכה שמזג האוויר יתקרר קצת כדי לדגמן את זה כאן בבלוג.
הנחמה היחידה שלי מכל העניין היא ששני הפריטים האלה ביחד עלו כמו הסריג מהחנות ליד כיכר דיזינגוף.


שיהיה לכם לילה טוב וסופ"ש נעים (בייחוד לך, לובה).