בחורף שעבר הטרנד של הגרביונים בצבעים לא שגרתיים צבר תאוצה חזקה ואני כמובן הושפעתי וקניתי את הגרביונים שבתמונה למטה מתוך מחשבה לשלב אותם ביחד עם שמלה מתוצרת C&A, שמצאתי בחנות יד שנייה בהולנד. ניסיתי את המראה שלהם ביחד ומיד החלפתי את הגרביונים למשהו פחות צועק כי זה היה נראה לי מגוחך. מה דעתכם בעניין? זה אכן מזעזע או שאני סתם שמרנית מדי?
שמלה: יד שנייה, גרביונים: H&M, נעליים: קאלההנה לעומת זאת, דוגמא שבה כמעט אותו גרביון, על אמלי קרפל, נראה פשוט נהדר (התמונה מתוך המדור של חיננית ב"סגנון" אם אני זוכרת נכון). טוב, זו לא חוכמה גדולה כי עליה הכול נראה טוב. אם תסתכלו היטב, תראו שנראה שיש לה כמעט את אותן נעלי אוקספורד כמו שלי ובחיי שראיתי את התמונה הזו אחרי שכבר קניתי את הגרביונים ואת נעלי האוקספורד שלי. הצילום הזה פשוט גרם לי לשקול לתת למראה הזה צ'אנס נוסף.
ככה האנסמבל נראה אחרי שהחלפתי לגרביון קונסרבטיבי יותר. זה פחות כואב בעיניים עם הגרביונים הללו לדעתי. אפשר ליהנות מהשמלה מבלי להיות מזועזעים מהגרביונים שבהמשך הדרך. כשאני חושבת על זה, אפילו בבני-ברק היו מקבלים אותי בזרועות פתוחות עם המראה הזה.
הצבעוניות של השמלה הנ"ל הזכירה לי ציור של פיקאסו שהעתקתי בזמנו כמעט אחד לאחד במהלך קורס באמנות שלקחתי במוזיאון ת"א. הכניסו אותנו למוזיאון בשעות הערב, כל אחד בחר ציור שאהב, נעמד מולו עם כן הציור והצבעים והתחיל להעתיק. שיניתי רק את הצבע של הרקע לכהה יותר. הצבע המקורי של הרקע היה יותר דומה לצבע של הגרביונים הכתומים מתחילת הפוסט. די מדהים אותי היום לחשוב שהמוזיאון סמך על האנשים בקורס, שלא יתיזו צבע על הציורים המקוריים או יהרסו אותם באיזושהי דרך אחרת. אמנם היו שם שומרים, אבל זה לא שהיה שומר לכל אחד מהמשתתפים בקורס שהשגיח רק עליו.
חיפשתי ברשת את התמונה המקורית הזו של פיקאסו כדי לעדכן כאן לגבי שמה והשנה שבה צויירה ולא הצלחתי למצוא אותה בשום מקום. התחלתי כבר לתהות אם מוזיאון ת"א מציג תמונה שלא בטוח במאת האחוזים שנוצרה ע"י פיקאסו או שפשוט נשכחה מלב כולם. אני כבר שנים רוצה למסגר אותה ולתלות אותה איפשהו בבית. נראה לי שהגיע הזמן.
