זה לא כל-כך נעים לראות שוק סגור

השבוע שעבר היה גם עמוס מצד אחד וגם עם מיעוט של תלבושות ששווה לרוץ לספר עליהן לבלוג מצד שני. ככה יצא שעבר הרבה זמן מאז שהעליתי כאן פוסט. מקווה שהתגעגעתם אליי.
באחד מהימים הייתי צריכה להגיע אחרי העבודה למרכז העיר והחלטתי לוותר על אוטובוס ולקצר את מסלול ההליכה שלי דרך שוק הכרמל. היו להחלטה הזו חסרונות, אבל גם יתרון אחד נחמד. החסרונות היו מראה השוק בשעת הסגירה וכמויות הזבל שנערמות שם על הרצפה לקראת סוף יום העבודה דרכן הייתי צריכה לפלס את דרכי. אם במשך היום לא הכי נקי שם, אז בערב השוק בכלל הופך לחירייה. מה שעצוב, חוץ מהמראה העלוב של השוק בשעות הללו (ראו תמונות מצורפות למטה), היה לראות כמה אנשים נוברים בערימות האשפה בחיפוש אחר דברים שעדיין סבירים למאכל אדם.
היתרון במסלול שבחרתי היה שיצא לי להיתקל בדיוק ביציאה מהשוק בידיד שלי מהעבר, שבפעם האחרונה שהיה לי קשר אתו, התגורר בברלין עם בן הזוג שלו, ובדיוק מוקדם יותר באותו היום יצא לי לתהות מה קורה אתו ואיזה חבל שאיבדנו קשר. צירוף מקרים שהדהים ושימח אותי מאוד.


בשבת הצלחנו בעלי ואני סוף כל סוף, אחרי כמה נסיונות נפל, לצאת לראות את הסרט "ממזרים חסרי כבוד". מדהים שהגענו לרמה כזו של עצלנות וחוסר יכולת לתכנן משהו מראש, שאנחנו לא מצליחים אפילו להגיע לראות סרט בקולנוע. בגלל שהפעם קבענו עם זוג חברים שהזמינו לכולנו כרטיסים מראש, זה כן יצא בסוף לפועל. הנה מה שלבשתי לכבוד המאורע.

חולצה: אמריקן אפרל, מכנסיים: TNT, ז'אקט: יד שנייה,
תיק קלאץ': שוק האמנים בנמל ת"א, מגפונים ושרשת: טופ שופ

את החולצה מאמריקן אפרל החלפתי במקום הטייטס שקניתי שם שקיבלו תגובות שליליות לרוב בפוסט בו הופיעו. בכל הנוגע לסרט - נהנינו מאוד. טרנטינו אמנם שם פס על דיוק היסטורי ויש לו נטייה "לרקוד על הדם", אבל הוא יוצר סוחף ומרתק ואני מתמוגגת מהדיאלוגים שהוא כותב לסרטיו. מה שכן, אין בו רחמים. לא על הדמויות שבסרטיו ולא על צופיו.

הספקתי בשבת גם להכין שרשרת לאחיינית שלי לכבוד יום ההולדת שלה שחל בנובמבר. היא ביקשה שאכין לה את אותה שרשרת שהכנתי לעצמי, רק עם שרשראות מוזהבות במקום כסופות. מזל שנשארו לי שאריות מהדוגמה עם הפרחים.