גם אמא שלי וגם אני בנות מזל סרטן. למי שלא יודע (או לא התעניין אף-פעם), חוץ מרגישות יתר, אחד הדברים שהכי מאפיינים את המזל הזה היא הנטייה לנוסטלגיה. כמעט כל מה שקרה בעבר נצבע אצל הסרטנים בצבע ורוד סכריני ותמיד נראה להם שבעבר היה הרבה יותר טוב ממה שהיה הלכה למעשה. זה נכון לא רק לגבי העבר הפרטי שלהם, אלא גם לגבי העבר הקולקטיבי הכללי. מכאן נובעת משיכה חזקה וכמעט בלתי נשלטת לחפצים מהעבר, גם חפצים אישיים שלהם וגם חפצים עתיקים באופן כללי.
אני למשל מאוד מתקשה להיפרד מדברים מעברי, שכן הם צופנים בחובם המון זיכרונות ועקב כך גם נושאים ערך רגשי מסוים. אבל אני עוד הגיונית. אני שומרת דברים רק כל עוד יש לי מקום לאחסן אותם ולא נותנת לבלאגן להשתלט. אצל אמא שלי העניין הזה הגיע לרמות קשות של אספנות. היא אמנם לא הגיעה למצב של אמא של זרוב מ"מחוברות", שלפי מה שהראו בתוכנית, כבר היה קשה אצלה לראות בית מרוב דברים שהיא אספה, אבל זה היה קרוב. שנים שאנחנו אומרים לה לזרוק או למסור דברים שהיא לא צריכה והיא עומדת איתנה בדעתה שיום אחד יהיה בהם שימוש. עקב התעוררות טרנד היד שנייה והסבתא שיק שפוקד את עולם האופנה והעיצוב זה זמן מה, היא עכשיו יכולה להגיד לנו: "אמרתי לכם!" ולצאת צודקת (ושלא תחשבו שהיא לא עושה את זה).
בכלל, נראה שכל דור או שניים, מתחילה נהייה אחר דברים שכבר היו בעבר ומעין חזרה לעידן קודם. כמו מעגל קסמים משופר. אותם הדברים חוזרים אבל באינטרפרטציה קצת יותר מודרנית, כמו טרנדים משנות ה-80 שחוזרים עכשיו בחלקם עם טוויסטים או הדגשים קצת אחרים.
השורה התחתונה היא שהבית של אמא שלי משמש לעתים כמעין תחנת מעבר לבגדים. ביקור אצלה דומה לפרקים לביקור בחנות יד שנייה. היא מראה לי בגדים שהגיעו אליה בדרך זו או אחרת, ואני עוברת עליהם ולפעמים מוצאת שם משהו שמוצא חן בעיניי (בכל זאת, בני-ברק. לא תאמינו איזה בגדים הדוסיות האלה לובשות לפעמים). מדי פעם אעלה כאן צילומים של המציאות הללו כדי שתוכלו גם אתם להתרשם.
אני למשל מאוד מתקשה להיפרד מדברים מעברי, שכן הם צופנים בחובם המון זיכרונות ועקב כך גם נושאים ערך רגשי מסוים. אבל אני עוד הגיונית. אני שומרת דברים רק כל עוד יש לי מקום לאחסן אותם ולא נותנת לבלאגן להשתלט. אצל אמא שלי העניין הזה הגיע לרמות קשות של אספנות. היא אמנם לא הגיעה למצב של אמא של זרוב מ"מחוברות", שלפי מה שהראו בתוכנית, כבר היה קשה אצלה לראות בית מרוב דברים שהיא אספה, אבל זה היה קרוב. שנים שאנחנו אומרים לה לזרוק או למסור דברים שהיא לא צריכה והיא עומדת איתנה בדעתה שיום אחד יהיה בהם שימוש. עקב התעוררות טרנד היד שנייה והסבתא שיק שפוקד את עולם האופנה והעיצוב זה זמן מה, היא עכשיו יכולה להגיד לנו: "אמרתי לכם!" ולצאת צודקת (ושלא תחשבו שהיא לא עושה את זה).
בכלל, נראה שכל דור או שניים, מתחילה נהייה אחר דברים שכבר היו בעבר ומעין חזרה לעידן קודם. כמו מעגל קסמים משופר. אותם הדברים חוזרים אבל באינטרפרטציה קצת יותר מודרנית, כמו טרנדים משנות ה-80 שחוזרים עכשיו בחלקם עם טוויסטים או הדגשים קצת אחרים.
השורה התחתונה היא שהבית של אמא שלי משמש לעתים כמעין תחנת מעבר לבגדים. ביקור אצלה דומה לפרקים לביקור בחנות יד שנייה. היא מראה לי בגדים שהגיעו אליה בדרך זו או אחרת, ואני עוברת עליהם ולפעמים מוצאת שם משהו שמוצא חן בעיניי (בכל זאת, בני-ברק. לא תאמינו איזה בגדים הדוסיות האלה לובשות לפעמים). מדי פעם אעלה כאן צילומים של המציאות הללו כדי שתוכלו גם אתם להתרשם.
הבגד הראשון שבחרתי להציג כאן הוא אחת מהמציאות היותר מוצלחות. כמובן שהייתי צריכה לקחת אותו לתופרת ולעשות בו כמה שינויים – קיצור המכפלת, הצרת ההיקפים והסרת השרוולים הארוכים שהיו לשמלה במקור. התוצאה הסופית דומה לשמלת פלאפר עם שרוולי עטלף משנות ה-20-30. יצא לי כבר ללבוש אותה לחתונה של חברים והיה ממש כיף לרקוד איתה כשכל הגדילים שעליה מקפצים לכל עבר.
הבנתי כבר שלהצטלם בערב זה לא רעיון טוב, אז הצילום האחרון מצורף רק כדי שתוכלו לראות (פחות או יותר) מה האורך של השמלה עליי.
לצערי, אמא שלי, על אף שגם היא בת מזל סרטן כמוך זרקה ללא רחמים כל מיני פריטים ראויים שהיו לה במלתחה מהאייטיז והנייטיז בלי לחשוב פעמיים.
השבמחקפפפפ..
חבל. לפחות אבל הבית שלה לא נראה כמו מחסן חלק מהזמן כמו אצל אמא שלי האספנית.
השבמחקהשמלה ממש יפה, יש בה משהו שמזכיר את הגרסה ה"חופשית והאורירית" לבלמן של אוליבר דקרנין(פחות הדוקה ו"body con").
השבמחקיופי של שמלה. טוב שהיא לא נזרקה... :) אני בהחלט מבינה את הערך הסנטימנטלי, בייחוד בכל הקשור לבגדים, אבל מדי פעם אין ברירה וצריך קצת "לנקות" ולהוריד מהעומס.
השבמחקthe eye - בלמין? איזו מחמאה! תודה.
השבמחקאפונה - אני מנסה קצת "לנקות" כשאני מחליפה בין בגדי קיץ לבגדי חורף בארון וחוזר חלילה, אבל זה לא תמיד הולך לי, כי בראש תמיד חולפת המחשבה שאני עוד אצטער על הדברים שמסרתי.