מיקה היא זו שבחרה איזה ציור להעניק לי ולא אני. עובדה ידועה היא שאמנים שונאים שקונים בוחרים ציור שלהם לפי דרגת התאמתו לסלון בביתם, אבל חוץ מזה שאני מאוד אוהבת את הציור הזה, יצא איכשהו שהוא מאוד מתאים לסקאלת הצבעים אצלנו בבית וזה מבלי שמיקה ראתה את הסלון שלנו לפני כן.
גם אחרי שלמדתי תולדות האמנות באוניברסיטה, ציורים מופשטים לא היו מהזן החביב עליי ולא השתנתה בהרבה הגישה הראשונית שלי כלפיהם שראתה בהם מעין פלצנות או עצלנות (למשל ציורים מזן ה"לבן על לבן" ודומיהם). אף פעם לא היתה לי יותר מדי סבלנות לבלבלת הרוחנית שבאה לפרשן אותם (אני בטח זוכה עכשיו לצקצוקי בוז מכמה חובבי אמנות). זה לא שאני טוענת שציורים חייבים להיות מציאותיים או פיגורטיביים בלבד. רחוק מכך. אבל ציור של איקס שחור על רקע לבן פשוט לא עושה לי כלום (בעצם, אולי מעורר בי אנטגוניזם).
מיקה, לעומת זאת, מציירת מופשט בצורה כל-כך מרתקת, שאני יכולה להסתכל על הציור שלה עוד ועוד ובכל פעם לגלות אלמנט חדש. אני גם מאוד אוהבת את שילובי הצבעים המדהימים אליהם היא מגיעה בציורים שלה. פשוט חגיגה לעין.
ואחרי שהשתלחתי ככה בציורים מופשטים, מעניין שהציור השני האהוב עליי בבית הוא ציור מופשט שאני ציירתי לפני מספר שנים במסגרת חוג לציור שלקחתי במוזיאון ת"א. לא זכור לי מה היתה ההנחיה לציור. אני רק זוכרת שזה היה תרגיל עם מסקינג טייפ וצבעוניות
את הציור השלישי והקטן ביותר במימדים שלו קנינו מאיזו אמנית הולנדית בדוכן בשוק באמסטרדם לפני כשנה. אהבתי את הצבעוניות שלו ואת איך שהיא תפסה את כל המאפיינים של העיר הזו בציור קטנטן אחד. יש לה גם אתר משלה.
וכן, אני כבר תקופת מה נמצאת בשלב שבו כל דבר שיש בו את שילוב הצבעים ורוד וירוק מושך אותי בצורה פאטאלית.
אהבתי את שני הציורים הראשונים שזה נחמד בהתחשב בעובדה שאחד מהם הוא שלך.
השבמחקאני לא מבינה גדולה באומנות, אני אוהבת בעיקר את מה שמגרה לי את העין ואני בהחלט יכולה לראות את עצמי מעטרת את הקירות בדירה עם אחד מהשניים האלה.
שנה שעברה ראיתי תערוכה של רותקו בטייט מודרן בלונדון.
השבמחקהחוויה הלא יאומנה הזו של להתבונן בציורים הענקיים שגם בהם יש מרובע על מלבן, חלק מאותם ציורים שאת טוענת שאת לא אוהבת, שינתה את בכל הגישה שלי כלפי ציור מופשט.
זו הייתה חוויה מדהימה, של בהייה חסרת פשר בציורים המדהימים הללו שבינם ובין פלצנות יש מרחק אדיר.
אני חייבת לציין שמעולם לפני כן לא ראיתי את הציורים המופשטים (חוץ מקנדינסקי קומפוזיציה מס' 7, שעדיין קשה לי איתו) בלייב אלא בעיקר בשקופיות בשיעורים, או בתערוכות של מס' אנשים יחד, ואין בין זה לבין חווית תערוכת יחיד של אמן מופשט דבר
לובה - תודה. אני שמחה לשמוע שהציור שלי לא מבייש את הפירמה.
השבמחקפטיט לולו - דווקא יצא לי לראות יצירות של רותקו בלייב. נדמה לי שזה היה במוזיאון ת"א. זו לא היתה תערוכת יחיד כמובן. זה היה טוב יותר משקופית, אבל עדיין לא גרם לי לחוויה רוחנית עמוקה. יש לי ויכוח ארוך ימים בנושא עם חברה שלי שהיא גם מרצה לאמנות וגם אמנית בפני עצמה. אפילו ניהלנו פעם דיון יזום בעניין בכיתה, כשהיא הסניגורית של האמנות המופשטת ואני הקטגורית כמובן. היא לא הצליחה לשכנע אותי, אבל אני פחות או יותר מבינה מאיפה היא באה.
מישהי אוהבת צבע...
השבמחקוהציור שלך מהמם.
לגבי פלצנות באמנות- היא בלתי נמנעת, אבל זה חלק מהטריטוריה. אופנה, למשל, מביאה עמה כמויות פלצנות בלתי נתפסות... (הלו אנה ווינטור, את יכולה להוריד את משקפי השמש, אנחנו בפנים!)
הציורים שלך, דומני, יכולים לפנות גם לפלצנים וגם לאדם חסר ידע באמנות כי הם פשוט... שמחים.
דנה - לא חשבתי על הציורים ככה, אבל את צודקת. אולי זו חלק מהסיבה שאני כ"כ אוהבת אותם, שהם עושים הרגשה טובה.
השבמחק