נראתה לאחרונה

אחד מבלוגי האופנה הבינלאומיים המובילים בזמנו והראשון שבו קראתי בקביעות היה style bytes של הנורבגית agathe bjørnsdatter (אלוהים רק יודע איך מאייתים את שם המשפחה שלה בעברית ואיך מבטאים אותו בכלל). היא סיפרה בבלוג על חוויות מחייה, עדכנה על קניות שערכה, דיגמנה את הבגדים שקנתה, שמה תמונות מהחתונה שלה ומבילויים משותפים שלה ושל בעלה, הציגה את חזיר המחמד הזעיר והחמוד שאימצו והיו לה המון קוראים שקראו באדיקות כל פוסט שהעלתה. אפשר עדיין להיכנס לאתר שלה ולראות איזה סגנון מדהים היה לה. כל תמונה היא חוויה אסתטית עם המון סטייל ומעוף. היה לה אף מפותח מאין כמוהו לגילוי הטרנד החם הבא בעולם האופנה והיא היתה פורצת דרך באופן בו התלבשה. גם היום, כשמסתכלים על האאוטפיטים שהרכיבה, אפשר להיווכח כמה שהם עדיין אופנתיים ורעננים ולקבל מהם השראה. היה קיים אצלה השילוב או הגיוון הזה שאני כה אוהבת של מצד אחד בגדי וינטג' מאוד נשיים וסטייל של פעם ומצד שני משהו מאוד מודרני, קשוח ורוקיסטי. הרבה מהדברים שראיתי אצלה בבלוג אימצתי לעצמי עד היום.

תמונות מהבלוג style bytes.

דרך האהבה שלה לוינטג' ולחנויות יד שנייה התחלתי גם אני להעריך יותר את הנטייה שלי לסבתא שיק וקיבלתי אומץ ליישם אותה קצת יותר בלבוש היום-יומי שלי. בהשראתה קניתי ליפסטיק ממש אדום (שעדיין אין לי אומץ לשים אותו כמעט) ובגלל פוסט שלה נדלקתי על קומבינזונים גם בתור לבוש לילה. היה נראה שדרכה בעולם הבלוגים סלולה ועתידה בתחום האופנה בהיר.

והנה יום אחד, באפריל 2008, היא פרסמה פוסט שהיא נוסעת לסופ"ש לסטוקהולם עם מספר חברים וזהו, נעלמו עקבותיה פחות או יותר. זה עדיין הפוסט האחרון שמופיע בבלוג שלה. לאחר מספר חודשים ללא עדכונים התחילו בלוגריות וקוראים שונים לתהות על ההיעדרות המפתיעה וחסרת ההסבר הזו שלה, אבל לא ראיתי תשובה לתעלומה הזו בשום מקום. היא עוד הפציעה קצת באתר שנקרא PHIARY, שזה מעין לוח שנה עם תמונות אישיות, אבל זה היה רק הבלחה קצרה וגם שם היא לא הסבירה את פשר ההיעלמות שלה. כנראה שעבר עליה איזה משבר אישי שעוצר בעדה שכן היא די נעלמה מהבלוגספירה, וצר לי על כך.
ההצצה הזו לחיי היום-יום של מישהי מארץ כל-כך רחוקה, מישהי שלעולם לא הייתי נחשפת לחייה ולסטייל המשובח שלה בדרך אחרת, היתה פשוט בגדר תענוג יומי או שבועי ואתנחתא קטנה ונעימה ממירוץ החיים. היום כבר מצאתי לי בלוגים אחרים שעושים לי נעים ומספקים לי את האסקפיזם הזה, אבל אני עדיין בודקת מדי פעם אם אולי היא חזרה לבלוגספירה. בינתיים עדיין אין ממנה סימן חיים.