נו, אז איך היה הצום? החג עבר בקלות? עליי הוא עבר מאוד בקלות, בעיקר בגלל שלא צמתי. קראתי הרבה והשלמתי קצת חסכים ב-DVD. זה מספיק שיש קדוש אחד בבית ובמקרה שלנו מדובר בבעלי. לאות הזדהות עמו לא אכלתי בערב החג רק.
בתור דתלש"ית אני לא מצליחה להבין את הקטע הזה של חילונים שצמים. קיבלתי הסברים שזה נותן להם להרגיש קשורים יותר לדת היהודית ושזה לא רע לצום יום אחד בשנה - זה עושה רק טוב לגזרה ושעושים חשבון נפש באותה הזדמנות גם. זה לא מדבר אליי. דווקא בתור מישהי שבאה מהמקום שבו היתה משמעות לבקשת הסליחה מאלוהים ביום הזה, אני מרגישה שפתאום לבקש סליחה על דברים שאתה בעצם לא מתכוון לשנות מעתה והלאה, זה די צביעות, שלא לומר סוג של שקר. הרי אף חילוני שצם ביום כיפור לא הולך מעכשיו לקיים מצוות ולשנות משהו מהותי בהתנהגות שלו לאחרים, אז לשם מה העמדת הפנים הזו? לשם ההרגשה הטובה? שיהיה להם לבריאות. אולי זה בבחינת לא מועיל, לא מזיק. מעין כסת"ח. איך שאני רואה את זה - העולם היה טוב יותר אם אנשים היו מנסים תמיד להתנהג בדרך שבה לא תהיה להם אח"כ סיבה לבקש סליחה, לפחות לא מאיזו יישות אלוהית שקיימת או לא קיימת. טוב, לא התכוונתי להיסחף בכיוון הזה. כולה רציתי להעלות פוסט קליל לאחרי החג, אז הנה זה בא.
במסגרת פרץ היצירתיות שנפל עליי בזמנו, ניסיתי לשדרג טי-שרטים חלקים בעזרת צווארונים מיוחדים. את הצווארונים קיבלתי מאמא שלי, שיש לה מלאי בלתי נדלה של פיצפקעס באמתחתה. איכשהו, עדיין לא יצא לי ללבוש אף אחת מהחולצות הללו. הגימור של שולי הצווארון בחולצה השחורה בצד הפנימי שליד הצוואר לא נראה לי ואני חושבת לקחת אותה לתופרת להוסיף אולי סרט מסביב לצווארון בצד הפנימי בדרך שתכסה את הקצוות הפרומים של הצווארון ואז אולי יהיה סיכוי שאלבש אותה. החולצה השנייה, עם הצווארון הפומפוזי, תמיד נראית לי, כשאני כבר שוקלת ללבוש אותה, מוגזמת מדי. כמו שזה נראה כרגע, החולצות הללו יישארו כנראה בגדר ניסיון בלבד ולא יהיה להן יישום בשטח בסופו של דבר. חבל לי במיוחד על החולצה הזהובה, שכן היא מאמריקן אפרל. עם החולצה השחורה כבר למדתי לקח והשתמשתי בחולצה הרבה יותר זולה.
לקחתי על עצמי משימה הרבה יותר חשובה מסליחות- השלמת חורים בהשכלה :)
השבמחקהעובדה שלא צפיתי בביג לבובסקי ב-21 שנות קיומי (טוב, לא צריך להגזים כי הסרט הוא רק בן 11 אבל בכל זאת) הוא בגדר פשע נגד האנושות.
אז עכשיו צפיתי בו, נשאר רק להוריד את ג'קי בראון מהרשימה.
החולצות מקסימות, שדרוג נהדר מבייסיק לערב.
אני אוהבת את רוח היצירתיות שלך לאחרונה!
אגב, צר לי לשמוע שאת לא באמת מתכוונת ללבוש אותן כי אין הצדקה לכך, הן הדורות במידה הנכונה ולא טו מאץ' בכלל, אני יכולה לדמיין אותן עלייך עם חצאית בגזרה גבוהה- זה יראה נפלא.
השבמחקתודה. אולי עכשיו, שמגיע הסתיו, אוכל ללבוש אותן עם איזה ז'קט למעלה וזה יוריד לי את המודעות העצמית בכל הקשור אליהן. נחיה ונראה.
השבמחקמאוד אהבתי את ה-diy... אני מרגישה שאני חייבת כבר להכין משהו, עברו איזה שבועיים.
השבמחקבכל אופן, רציתי להתייחס לנושא הצום החילוני:
גם חבר שלי דתל"ש (אבא שלו רב... הוא הארד קור), והוא חילוני לחלוטין כעת, אבל עדיין נותרו לו כמה הרגלים שמצפונית הוא לא מסוגל לעבור עליהם. צ'יזברגר סבבה (כי מה הסיכוי שזהו באמת הגדי בחלב של אמו שלו?), אבל שרימפס לא בא בחשבון; אין חשמל בכיפור, אבל לנעול נעלי עור אין בעיה. וכן הלאה. זה עניין של הרגשה- אתה לעולם לא תדע מה יפריע לך אם תפסיק לעשות אותו: הוא חשב שהבעיה העיקרית שלו תהיה חילול שבת, והנה, מדי שבת אנחנו מחללים לנו בחדווה ככל שרק אפשר, אבל כיפור נותר קטע רגיש.
אז נכון, הוא מקרה חריג כי הוא דתל"ש, אבל כמוהו רבים שאולי אינם חשים קרובים ליהדות מדי יום ובאספקט הדתי, אבל זקוקים למשהו שבכל זאת יסייע להגדירם גם אם זה פעם בשנה (או כמה פעמים, כמו רוב הישראלים, החוגגים את החגים כמיטב המסורת).
חוצמזה- אם כבר לקיים מצווה כלשהי, אז את זו שמנקה אותנו מכל המצוות שלא קיימנו, לא?
חפרתי, יאללה ביי!
דנה - בסופו של דבר כמובן שאת צודקת. אולי זה שגדלתי כדתייה אורתודוקסית קצת מקשה עליי לקבל יהדות שאינה כפי שהיא מוגדרת על ידי האורתודוקסים. אבל עקרונית כל אחד כמובן שיכול להיות דתי כמה שבא לו וכמה שעושה לו טוב ויש לזה את היופי שלו. איש באמונתו יחיה.
השבמחקושתי יקרה.
השבמחקבתור ירושלמית בדם, שגדלה בחברה חילונית לחלוטין אך עם ידידים דתיים ובסביבה ועיר שהיא, אין מה לעשות, דתית יותר מהמקובל בארץ, אני יכולה להגיד לך כמה דברים.
אני, בתור חילונית צמתי ביום כיפור.
שאלת למה.
זה לא בקטע דתי.
זה בקטע מסורתי.
זו המסורת שלנו, יש לנו בתור יהודים מסורת ארוכת שנים ורבת מעללים. אני לא מרגישה חובה להאמין או לא באל וזה גם ממש לא הדיון מבחינתי, אלא לעשות את זה בשביל לשמר מסורת שקיימת כבר אלפי שנים.
זה חלק מההיסטוריה שלי, של העם שלי, של המדינה שלי, וזה חלק ממני.
את מסתכל על זה בתור יהדות.
אני מסתכלת על זה בתור מסורת יהודית.
אולי כאן טמון ההבדל שמקשה עליך להבין את ראש החילונים.