לא כל יום פורים

השם הפרטי שרשום בתעודת הזהות שלי הוא אסתר, על שם סבתי מצד אמי. תמיד היתה לי בעיה עם השם הזה, למרות שמעולם לא קראו לי כך בפועל ולמרות שכשהייתי ילדה, כמעט בכל חג פורים, אמא שלי חיפשה אותי כמובן למלכת אסתר. הרגשתי שהשם הזה כבד מדי, מבוגר מדי ורציני מדי עבורי. רק בשנים האחרונות, לאחר שמדונה בחרה אותו בתור השם העברי שלה, זכה השם הזה לעדנה מסוימת ועדיין זה לא שם שאני מתחברת אליו. כשבאתי לבחור לעצמי כינוי לבלוג, שמצד אחד ישמור במידה מסוימת על הפרטיות שלי ומצד שני אזדהה עמו, הגעתי לבסוף לשם שהוא כמעט הנגטיב של השם אסתר – ושתי.
לאחר מחקר קצר שעשיתי באינטרנט, הסתבר שבזרם המחקר הפמיניסטי הוצבה ושתי כאידיאל לדמות האישה הנאבקת על זכויותיה ועל מעמדה (ראו לינק כאן וכאן).

ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך". ציור של גוסטב דורה

ושתי, כמו לילית, אשתו הראשונה של אדם, הנה דמות שזכתה לסיקור די שלילי ולאו דווקא בצדק. הנה מופיעה אישה מקראית שיש לה דעה משל עצמה והיא לא מהססת להפגין אותה ולא מוכנה להיות הסמרטוט של בעלה. קורא לה אחשוורוש על מנת להציג אותה בפני אנשי חצרו בזמן שהיא מקיימת אירוע נפרד משל עצמה (והפרשנים גם כותבים שהוא בכלל דרש שהיא תופיע עירומה על מנת להפגין את יופיה) והיא מסרבת, ובצדק, לבוא. אסתר לעומתה היתה נערה טובה וצייתנית שעשתה מה שהדוד שלה אמר לה לעשות, גם אם זה כנראה כלל קצת מעשים בעלי מוסר מפוקפק במידת מה. בשורה התחתונה אסתר היא זו שזכתה לתהילה בעוד ושתי זוכה עד היום לקבל בעיקר יחסי ציבור רעים.
התנ"ך באופן כללי לא משוגע על נשים שחושבות בשביל עצמן, שכן חס וחלילה זה עלול לעודד נשים לחשוב באופן עצמאי (או לחשוב בכלל) ולערער את השלטון הפטריארכלי שהדת דוגלת בו באופן כללי.

אם אני נשמעת קצת מתלהמת, זה כאמור משום שאני דתלש"ית וזו היתה אחת הסיבות שהובילו אותי להרהורי כפירה בדת – היחס שלה לנשים. אולי היום היחס הזה משתמר בעיקר בגלל מוסד הרבנות ובטח אפשר למצוא אנשים שיראו דווקא את היופי ביחס של התנ"ך והדת לנשים (כמו למשל "כבודה בת מלך פנימה" ושבעצם האישה הדתית היא הגרעין שעליו מתבסס התא המשפחתי והן אלו שדומיננטיות בבית וכל מיני חירטוטים מהסוג הזה), אבל אני לא קונה את ההסברים הללו ולא מוכנה להאמין בדוקטורינה שדואגת לדכא 50% מהאוכלוסייה.
אני גם לא מבינה נשים שטוענות שהן לא פמיניסטיות. לא נראה לי שהנשים הללו בכלל מבינות פמיניזם מהו. אולי ישר עולה להן תמונה של לסביות שורפות חזיות. מבחינתי זה כמו שעבד יגיד שהוא לא רוצה חופש (ושוב אני קצת מגזימה לצורך ההדגמה).

כפי שאני מבינה את זה, הפמיניזם שואף לשוויון בין המינים ויוצא נגד אפליית נשים. כמובן שיש הבדלים מובנים (build-in) מסוימים בין גברים ונשים שצריך לקחת בחשבון, אבל היכן שאפשר – בוודאי שצריך לחתור לשוויון ולקידום מעמד האישה.
אני לא יכולה להגיד לצערי שחיי האישיים הנם דוגמה ומופת לשוויון עליו אני מדברת, אבל זה בהחלט אידיאל אליו אני שואפת ואת ילדיי אני מקווה לחנך בהתאם לכך. אצלי בבית לא יקרה שבן יישב אל שולחן האוכל בעוד הבת מגישה ומפנה, כמו שהיה בבית הוריי.