יום שבת, 5 בספטמבר 2009

למה לי בלוג עכשיו


אני לא תל-אביבית מאאגניבה (אוטוטו שנה בכפר-סבא), אני לא בת עשרים פלוס (יותר שלושים פלוס בואכה ארבעים) ואני לא רזה כמו מקל (יש לי בטן קטנה – או כמו שבעלי אמר לי פעם "את בטוחה שאת לא בהריון"?), אבל החלטתי שבכל זאת יש מקום גם לבלוגריות מסוג אחר, שדומות יותר לנשים רגילות מהיישוב, אבל בכל זאת אוהבות אופנה ויש להן מה להגיד גם על נושאים אחרים שאינם ברומו של עולם (סרטים, טלוויזיה, ספרים, מסעדות, סתם דברים יפים וכל מה שיעסיק את מחשבתי באותו היום וייראה לי שווה התייחסות).

הייתי רוצה לאמץ לי כאן סגנון כתיבה שיהיה מעין שילוב בין הסגנון הכמו דיבור קולח של קלבה לבין הסגנון הדומה יותר לכתיבה עיתונאית פרופר של אפונה, שהן שתי בלוגריות אהובות עליי.
שמתי לב שהקטעים בהם אני נותנת לעצמי להשתחרר קצת בכתיבה מופיעים בד"כ בסוגריים - כפי שתיווכחו כבר אם תמשיכו לקרוא הלאה- אז צפו להרבה מאמרים מוסגרים.

אני לא מתיימרת להיות מאוד סטייליסטית (להיפך, אני די שמרנית בכל הקשור למה שאני לובשת והייתי רוצה שיהיה לי אומץ ללבוש פריטים נועזים יותר, אבל אני לא אוהבת לבלוט בקהל יותר מדי) ואני לא נושאת את דגל הבשורה בכל הקשור לחידושים אופנתיים, אבל מדי פעם אשמח להראות כאן מציאות אופנתיות נחמדות שרכשתי או שכבר שוכנות לבטח בארוני.
כמו לא מעט נשים, אני די מכורה להתרגשות ולהיי שמלווים קנייה מוצלחת של פריט אופנה או אקססורי כלשהו ואני נמצאת במעין חיפוש תמידי אחרי הפריט הבא, כמו צייד אחר הטרף הבא שלו. בעלי אמר לי פעם "לקנות רק את מה שצריך". זה כזה משפט של גבר. מזמן הרי עברנו בחברה המודרנית המערבית את שלב ה"מה שצריך". קונים כי רוצים, לא כי צריכים. גם בקניות של אוכל בסופר (שזה סוג הקניות הכמעט יחידי שבעלי אוהב, להוציא אלקטרוניקה כמובן) הרבה פעמים קונים הרבה יותר ממה שצריך. הפריטים אותם אני הכי אוהבת ומצדי יכולה לקנות עוד ועוד הנם נעליים ותכשיטים.

אם אני מנסה תקופה מסוימת לחסוך בהוצאות ולא לקנות "דברים שלא צריך", אני ממש מרגישה את החסך הזה, כמו מכור לניקוטין שמשתוקק לסיגרייה הבאה שלו (טוב, אני מגזימה קצת לצורך ההדגמה).

בתקופה האחרונה אני באמת ובתמים מנסה להוריד את קצב הקניות (גם בגלל המיתון וגם עקב קשיי פרנסה), אבל נתקלת בקשיים דוגמת כוח רצון חלש (כבר אמרתי, אני מכורה). במקום זה אני מנסה לתעל את אהבתי ליד שנייה ולווינטג' ולחפש מציאות בחנויות הללו. כידוע, חנויות יד שנייה תפסו תאוצה משמעותית בשנה האחרונות ונהיו ה"דבר" ליודעי דבר. הבעיה היא שזה הוביל לעלייה חדה במחירי הבגדים בחנויות הללו, שלפעמים אין לו ממש הצדקה. בכל זאת, הרבה פריטים בחנויות הללו אינם ממש בחזקת וינטג' אלא יד שנייה - הווה אומר כל מיני בגדים מעונות קודמות של רשתות שונות דוגמת זארה ועוד (לפעמים ניתן למצוא שם גם את קודש הקודשים - בגדים מ-H&M). בכל זאת צריך להיות יתרון מסוים בלקנות בגד שמישהי לפנייך כבר לבשה אותו והוא לא one of a kind והיתרון הזה צריך לבוא לידי ביטוי בצורה משמעותית במחיר. אם תג המחיר מתקרב לזה המקורי, כל הפואנטה של הקנייה בחנות יד שנייה נעלם בזה הרגע. לפעמים אני מתפתה לקנות בגדים ב-30 ש"ח בחנויות הבאזר למיניהן באיזור אלנבי וקינג ג'ורג' (בכל זאת קשה לעמוד בפני מחירים כאלו ולפעמים יש שם מציאות). בנוסף, כמו שהמליצו מספר בלוגריות, אני מנסה להתוודע מחדש לנבכיי הארון הפרטי שלי.

את הרכישה האחרונה שלי מצאתי באחת מחנויות היד שנייה הפזורות כמו פטריות לאחר הגשם במרכז ת"א. הלכתי עם חברה לאירוע של סלטי צבר בשוק הכרמל ובלי להתכוון בכלל, שוטטתי לי לחנות של ריקי ברח' רמב"ם כדי להראות את המקום לחברה שלי, שאינה חובבת יד שנייה במהותה (אבל היא מתחילה להמיר את דתה ככל שהיא מסתובבת אתי יותר זמן) וכמובן שבסוף אני קניתי והיא לא!
החברה עוד ניסתה לשכנע אותי לחסוך ולרכוש רק את אחד מהפריטים (כי לא הסתפקתי באחד), אבל לא יכולתי לבחור באחד מהם ומכיוון שראיתי דרך לשלב את כל אחד מהם גם עם פריטים אחרים וגם ביחד (כן, כן, זה דווקא נראה פחות מזעזע ממה שחשבתי לפני שמדדתי אותם בצוותא), קניתי בסוף את שניהם. מדובר בגופייה ובמכנסי שורטס מבד ג'ינס מאוד רך שריקי מספרת שהוא מפריז משנות ה-80. המחיר גם היה יחסית סביר, כך ששכנעתי את עצמי שאני פשוט חייבת לקנות את שניהם. ביחד הם נראים כמעין אוברול, פריט לבוש שחזר לאופנה לאחרונה. גם עליוניות מג'ינס חוזרות לאופנה ממעמקי שנות ה-80 (רצ"ב גם ההשראה מ-ELLE) ומכיוון שלא שמרתי את חולצת הג'ינס שהיתה לי בזמנו, מצאתי לי חלופה לא רעה לדעתי.



האנסבל במלואו - מחנות יד שנייה בלה וינטג' בת"א



ההשראה מ-ELLE

רק השורטס + חולצה ממנגו


רק הגופייה + מכנסי ברמודה ממנגו

רוב תודות לבעלי המסור שהפגין סבלנות מספקת לעזור לי עם הצילומים ועם הבעיות הטכניות שצצות לעתים בפני מי שטרם מנוסה בענייני הבלוגיאדה, למרות שאופנה לא ממש מעניינת לו את האשך השמאלי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה