פסל בקניון ממילאנסענו אתמול לסידורים בירושלים ועל הדרך עשינו גם סיבוב בקניון ממילא ובעיר העתיקה. הקניון הזה מזכיר לי קצת את הקניונים בתוך המלונות בלאס וגאס. זה קניון פתוח שיש בו בכל פינה פסלים מעניינים של אמנים שונים וכמובן שהוא עשוי כולו מהאבן הירושלמית הבהירה. יש שם קצת הרגשה של חו"ל. בכלל, לאנשים שמגיעים מהמרכז, ירושלים היא באמת קצת כמו קפיצה קטנה לחו"ל.
.
מלבושיי לאותו היום. טופ: פיליה, מכנסיים: קסטרו
יש בקניון הרבה חנויות של רשתות מוכרות לצד מספר חנויות בוטיק קטנות יותר ולאחרונה, למי שלא שמע, נפתחה שם החנות הראשונה בארץ של גאפ. אז אם מישהו תוהה אם שווה לנסוע לירושלים רק בשביל החנות של גאפ, התשובה מבחינתי היא שלא. גאפ למעשה היא הפוקס של ארה"ב. אפשר למצוא שם בגדי בייסיק נחמדים, אבל אין שם יציאות אופנתיות שבוער לך לרכוש אותן. ראיתי שם ז'קט סביר וזוג מכנסיים עד הקרסול שדווקא אהבתי, אבל לא היה אותם במידה שלי, וזהו פחות או יותר.
קניון ממילא
חנות גאפ בקניון ממילא
אחר-כך הגענו לחלק של היום שיועד לבעלי – הווה אומר חומוס אבו שוקרי בעיר העתיקה. הוא הרוויח את זה ביושר אחרי שהסתובב אתי קצת בקניון וסבל סבל רב תוך כדי. נכנסנו לעיר העתיקה בשער שליד הקניון וכיתתנו רגלינו לכאן ולכאן במשך המון זמן עד שירד לנו האסימון שהחומוסיות שם סגורות בשעות אחה"צ.
החומוסייה המדוברת נמצאת למרגלות רחוב הויה דלרוזה – הרחוב בו עבר לפי הנצרות ישו את מסע הייסורים כשצלבו על גבו. גם אני התחלתי להבין ייסורים מהם בזמן שטיפסתי ברחובות הצרים כשהרגליים שלי כבר הורגות אותי והבטן שלי מצטמקת מרגע לרגע.
אחת מהחנויות בעיר העתיקההלוואי והיה לי אומץ לצלם את ההולכים והשבים בתוך החומות. המראה די סוריאליסטי. מצד אחד הולכות נשים ערביות עטופות ברעלה ומצד שני עובר דוס לבוש שחורים ובתווך עוברים תיירים מכל מיני מקומות בעולם.
בסופו של דבר, אחרי שקפצנו לגיחת ניחומים קצרה בכותל, קנינו פשוט בייגלע עם זעתר מעגלה שעמדה ליד שער העיר, קנינו גם גבינת סקי וישבנו לנו מול חומות העיר למעין פיקניק מאולתר בעוד החושך יורד על העיר שחוברה לה יחדיו.
כרגיל בחיים, הטוב מתערבב עם הרע. אז אחרי שאתמול היה מעין יום כיף, היום בבוקר בדרך לעבודה, אחרי שעצרתי כהרגלי לשים אוכל לחתולים למטה, ראיתי את אחד הגורים שהאכלתי לאחרונה כשהוא דרוס בכניסה לחנייה של הבניין שלנו (קראתי לו שוקי קטן, כי הוא היה ממש דומה לשוקי שלי). זה היה מחזה די מזעזע. התמונה שלו שוכב שם מת עם עיניים פקוחות חקוקה לי בראש. כואב לי הלב על חתולי הרחוב בישראל. לקראת יום כיפור וחשבון הנפש השנתי, נראה לי שכולנו צריכים לעשות חשבון נפש לא רק איש עם אלוהיו ואיש עם רעהו, אלא גם לחשוב על מר גורלם של חתולי הרחוב ועל מלחמת ההישרדות היום-יומית שלהם. כולנו צריכים להשתדל להתנהג אליהם יותר באנושיות, להאכיל כשאפשר, להשאיר להם מים בקיץ ולהיזהר כשנוסעים באיזורים בהם הם נמצאים.
אוי ושתי, זה נשמע נורא.
השבמחקמזכיר לי שכאשר הייתי נערה, נקשרתי לגורת חתולים, הענקתי לה שם, האכלתי אותה בקביעות ושיחקתי איתה הרבה- עד שמצאתי אותה מתה בפארק.
זה כ"כ טראומתי.
במצב החתולים בשכונה שאני אני משתדלת לא להתערות מעבר לכך שאני משאירה להם אוכל מדי פעם. מדובר בכמות מאסיבית של חתולים שקיימת פה שכל הזמן הולכת ומתרבה ומצד שני מדובר בשכונה בעייתית עם ילדים מאוד אכזריים ולא פעם הייתי עדה למקרי אלימות קשים מצדם.
כמובן שהתערבתי אבל לפעמים את מרגישה שידייך כבולות.
בעניין הילדים - לפעמים "בעל זבוב" קורה ממש מתחת לבית שלנו. זה מדהים כמה אכזריים הם יכולים להיות וכמה מעט אמפתיה יכולה להיות להם ליצורים הכי חסרי ישע. אני לא מבינה למה העיריות לא עושות מבצעי עיקור וסירוס מקומיים על מנת לפתור את הבעיה הזו לטווח הארוך. כשהייתי בתאילנד, ריחמתי על הכלבים שראיתי זרוקים שם ברחובות, אבל למעשה, החתולים בארץ זה די דומה לתופעה הזו.
השבמחקאני לא יכולה להסכים איתך יותר!
השבמחקבכלל, חיות הן מתנה והן מנעימות את החיים של כולנו אלפי מונים, מעולם לא יכולתי להבין אדם שלא אוהב חיות, ובודאי לא אדם שמתעלל בהן...
אני ובן (חבר) מטפלים בינתיים בחתלתול/ה שמצאתי, בימים הקרובים אעלה וידיאו שלה יונקת מהבקבוק. את תמסי!!!!!!!!!!