זה שוקי, או כמו שאנחנו נוהגים לקרוא לו "שוקי מניוקי" ומיד ההסבר.
כשרק עברתי לגור עם מי שהוא היום בעלי, הוא גר בדירה נחמדה אך קטנטנה בת"א ולא היתה לי האפשרות להביא אתי את שני החתולים שלי, אז השארתי אותם במשמורת זמנית בבית של אמא שלי (הייתי רוצה להגיד שהם חיו שם יחד באושר ועושר, אבל זה היה יותר בגדר שלום קר האמת). כשעברנו לפני כשנה לבית מרווח יותר בכפר-סבא, צירפנו כמובן את החתולים למשפחה. עם הנקבה, שושה, בעלי הסתדר כמעט מיד. היא חתולה שחורה-לבנה עם מזג די רגוע וחביב וקשה למצוא אותה ברגע שבו היא לא נראית כאילו היא דופקת תנוחה לאיזו מצלמה. היא תמיד נראית קולית כזו עם אטיטיוד והדרת כבוד. בקיצור, דוגמנית.
האמת ששושה היתה קולית מהרגע הראשון שבו מצאתי אותה בתור גורה ברחוב ראשי סואן בבני-ברק. גם את הזכר, שוקי, מצאתי כשהוא היה גור וגם האופי שלו היה די ברור כמעט מההתחלה – דפוק. מדובר בחתול נוירוטי ולחוץ ברמות קשות. היצור הפחדן בטוח שכל העולם עשה יד אחת לקום עליו להורגו וכל צלצול בדלת שמבשר את בואו של אורח מבריח אותו להתחבא בחדר השינה מתחת לשמיכה עד ללכתו של אותו רוצח שכיר בפוטנציה. בינו לבין בעלי התפתחה מערכת יחסים מוזרה, שבה רגע אחד שוקי נחמד אליו ומתחכך בו ובשני בורח ממנו כאילו היה שליחו של השטן או לחילופין נושך אותו ביד כשהוא מעז להעלות בדעתו ללטף אותו (הו, האימה!). מדובר בתסמונת ברורה של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. ושלא תחשבו שאליי הוא מתנהג בנחמדות בצורה עקבית, אבל הוא די חתול של אדם אחד ומכיוון שאני גידלתי אותו, האדם הזה הוא אני. כשהוא חמוד אבל, הוא כל-כך חמוד, שאנחנו סולחים לו על כל הפעמים שבהם התנהג כמו מנייאק (ויש הרבה כאלה).
לעומת שושה הליידי המכובדת, שוקי נוהג להפגין שלל תנוחות קורעות (ולכן גם מתועד הרבה יותר בתמונות) כשהבולטת בהן היא התנוחה שבה הוא יושב במעין צורת ישיבה של בן-אדם ומלקק את הבטן הענקית שלו ובאותה הזדמנות מלקק גם עוד איזורים שהצניעות מונעת ממני לנקוב בשמם.
שוקי דופק פוזות
תנוחת השייח' הטורקי, בד"כ לאחר סשן ליקוקים מתמשך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה