סוודר: יד שנייה, טייץ: זארה, טבעת: מאמא שלי, צמיד: אני הכנתי
כמו שאתם מתארים לעצמכם אחרי שני הפוסטים האחרונים, בימים האחרונים לא היה לי הרבה עניין באופנה. בכל זאת, מכיוון שהיום היה לי קצת זמן פנוי לעצמי וסה"כ נראה שהמצב של שושה (קצת) משתפר, עליתי על אאוטפיט ברוח המצב, שזה כמובן אומר אאוטפיט בשחור טוטאלי. סתאאם. לא צריך להגזים. קודם לבשתי את מה שלבשתי ואח"כ חשבתי על הקישור למצב הנוכחי אצלנו בבית. זה כנראה הכי קרוב למראה כת השטן שאני אי-פעם אגיע. אפילו לטבעת שלי יש פרצוף של מה שנראה כמו שד שטני עם קרניים.
חדר השינה שלנו הפך לחמ"ל שושה. מעין בית חולים בזעיר אנפין לכבוד החולה הפרוותית שלנו. יש שם קעריות מים בכל מקום, מזרקים לתת לה בעזרתם את האנטיביוטיקה אחרי שהיא מומסת בקצת מים, שמיכות שמושלכות על הרצפה בכל מיני פינות למקרים שהיא בכל זאת מחליטה לרדת מהמיטה ואפילו התחלנו לישון במיטה שלנו במשמרות, כי אנחנו חוששים לישון שנינו איתה במיטה בלילה, שמא בטעות אחד מאתנו יסתובב לה על הרגל הפצועה. היא נמצאת כרגע במצב שאם נוגעים לה ברגל אפילו בטעות בקצה האצבע, היא נוהמת באיום.
אני ישנתי הלילה בסלון ביחד עם שוקי מניוקי, שגם הוא מצידו עושה לנו אוונטות, למה לא בא לו טוב כל הקטע הזה שמונעים ממנו כניסה למה שהוא מחשיב כטריטוריה הפרטית שלו (הווה אומר המיטה הזוגית שלנו עליה הוא אוהב לרבוץ בכל שעה משעות היום) ולוקחים ממנו באותה הזדמנות גם את הכרבול הלילי עם "אמא" שלו. הוא טרח לעמוד מחוץ לדלת הסגורה של חדר השינה שלנו בשלוש בבוקר וליילל איזה רבע שעה בקולי קולות עד שנשברתי ועשיתי החלפת משמרות עם בעלי שישן בסלון.
יש אנשים שלא יבינו את רמת ההשקעה הזו במה שהוא "בסך הכול חתול". למשל, אמא של בעלי, שאחרי ששמעה כמה הוצאנו על הניתוח של שושה, התפלאה למה לא פשוט זרקנו אותה. אני מבחינתי, ברגע שאימצת אליך הביתה חיה, היא הופכת לחלק מהמשפחה ותחת אחריותך. עד היום אני מזדעזעת כשאני נזכרת בפרק של הסדרה "מחוברות" בו מירי חנוך החליטה "להוריד" לתמיד את החתול הביתי שלה לחצר. כמובן שהחיה האומללה נעלמה משם אחרי יום. מה לדעתכם הסיכויים של חתול בית להצליח לשרוד בתור חתול רחוב? לא נראים לי גדולים. גם חתולי רחוב מתקשים בעצמם לשרוד ברחוב. קל וחומר חתול שגדל בבית ורגיל שמביאים לו את מזונו ולא יודע איך להתגונן מפני חתולים זרים, כבישים וסכנות אחרות.
אם כבר מדברים על חיות פרוותיות, גם אותי תקף טרנד המנומרים. זה בא לביטוי אצלי כרגע בקטנה. יש לי גרביונים מנומרים שכבר הופיעו כאן בבלוג וקניתי גם צעיף חמוד מנומר בחנות יד שנייה "פלורנטו" בבוגרשוב, אותה כבר הזכרתי כאן בעבר. ראיתי גם מעיל מנומר בפול אנד בר ומגפונים משגעים מנומרים ופרוותיים בזארה, אבל זה קצת יותר מדי hardcore בשבילי. אני מסתפקת בנגיעות קטנות של הטרנד הזה. כמובן שאין צורך להוסיף (ובכל זאת אני מוסיפה) שאני רק בעד פרוות סינתטיות. תנו לחיות לחיות, ולהבריא כמה שיותר מהר. אמן.
מי שלא אימץ כלב או חתול מעולם לא יבין את כמות ההשקעה שאנחנו משקיעים ומוכנים להשקיע כדי שהקטנים האלה יהיו מאושרים ובריאים. כלב או חתול זה כמו ילד קטן.
השבמחקגם אני לא מבינה איך אפשר ככה סתם "לזרוק" חיית מחמד שגידלת. מה שכתבת על הפרק ב"מחוברות" (לא ראיתי את הסדרה) פשוט זעזע אותי. זו ממש אטימות ורשעות להעיף ככה חתול בית לחצר!
השבמחקוחוץ מזה, הצעיף המנומר שלך מדליק :-) וגם הגרביונים.
לובה - מה לעשות, יש אנשים שלא אוהבים חיות. הם לא יודעים מה הם מפסידים.
השבמחקרחלי - מאז הפרק ההוא אני לא מסתכלת על מירי חנוך באותה הדרך. עד אז דווקא די סימפטתי אותה. חוץ מזה, תודה על המחמאות.