ברוכים הבאים לבית הבובות

סיימתי בשבת את הצפייה בפרקים האחרונים של Dollhouse, הסדרה הנוכחית מבית היוצר של ג'וש ווידון הגאוני.
ווידון, למי שלא מתמצא, אחראי לסדרות כגון סדרת הקאלט "באפי קוטלת הערפדים", סדרת הבת הפחות טובה שלה "אנג'ל", סדרת המערבון/מדע בדיוני "פיירפליי" והמחזמר הקצר והמשעשע "בלוג השירה בציבור של ד"ר הוריבל".

השנים שעברו מאז ש"באפי" הסתיימה לא פינקו את ווידון, אולי מכיוון שהציפיות ממנו כל-כך גבוהות, שלא משנה מה יעשה, התוצר הסופי פשוט לא יכול להתחרות בהצלחת העבר שלו. Dollhouse, שמשודרת בישראל ב-yes, הנה הסדרה השנייה שלו ברציפות, אחרי "פיירפליי" (שבוטלה עוד לפני סיום עונתה הראשונה), שמבוטלת באכזריות בגלל רייטינג לא מספק.
האמריקאים האלה לפעמים לא יודעים להעריך את מה שיש להם בידיים. איך לעזאזל סדרות כמו "סמולוויל" ו"מכושפות" שורדות שנים על גבי שנים בעוד סדרות מעולות כמו "My so called life" המיתולוגית משנות ה-90 ו"Dollhouse" לא זוכות להצלחה?! כנראה שהתשובה הפשוטה לכך היא שקהל היעד (האיכותי) אליו הן פונות אינו רחב מספיק.

בהתחלה גם אני לא התלהבתי ממה ששמעתי על הקונספט של הסדרה החדשה של ווידון, למרות היותי מעריצה מושבעת של כל מה שיוצא תחת ידיו.
Dollhouse עוסקת בארגון רב עוצמה שמחזיק בתים הפזורים בכל רחבי העולם בהם נמצאים "בובות" או פעילים שאותם אפשר לתכנת להיות כל מה שעולה על רוחם של אנשים עשירים, שיש להם את הממון הדרוש להקים לחיים פנטזיות שונות שלהם. ברגע שהמשימה שלהם נגמרת, הזיכרון של הפעילים נמחק והם חוזרים להיות לוח חלק עד לתכנות הבא שלהם. אפשר לתכנת אותם להיות למשל מאהב אידאלי מהפנטזיות או ממש דמות אמיתית שקיימת או התקיימה במציאות.
כוכבת הסדרה היא אלייזה דושקו, שגילמה ב"באפי" את פיית', הקוטלת הסוררת. היא משחקת בסדרה הנוכחית את אחת הבובות בבית, שספק התנדבה ספק אולצה לעבוד עבור אותו ארגון מפוקפק.


הצופים באמריקה לא אהבו את הכיוון שבו הלכה העונה הראשונה של הסדרה, מה שגרם לרשת Fox שבה היא משודרת, להחליט על ביטולה עוד לפני סיומה של העונה השנייה.
בעונה הראשונה הפרקים עסקו בעיקר בעלילות ספציפיות ולא המשכיות שהתמקדו במשימות השונות של ה"בובות" מחוץ לבית הבובות. בעונה השנייה התחילה הסדרה לצבור יותר תאוצה ונראה שלווידון ניתן יותר חופש יצירתי לממש את החזון שלו, אולי כי לאנשי העסקים לא ממש היה אכפת מהסדרה לאחר שכבר החליטו על ביטולה והם הפסיקו להתערב לו בהחלטות.
בעונה השנייה (והטובה יותר לדעתי) כבר היתה התפתחות עלילתית מתמשכת מפרק לפרק והיא עסקה בשאלות קיומיות יותר כמו רצון חופשי וגבולות המוסר, מה מרכיב את הזהות האישית של כל אחד ואחד מאתנו, מי אנחנו בלי הזיכרונות שלנו וגם במשאלות אנושיות כמו הרצון להיות מישהו אחר או לפחות להיות אתה בתוך גוף אחר וגם בשאיפה לחיי נצח, לכוח ולשליטה.

נותרו 2 פרקים בלבד עד לסיום העונה השנייה ועד לסיומה של הסדרה בכלל. אני ממליצה לכל מי שאוהב את תוכניות הטלוויזיה שלו קצת יותר מעוררות מחשבה ועניין, לא להפסיד את חווית הצפייה בסדרה המרתקת הזו. כמובן שזה לא אומר שאני נגד סדרות טראש וריאליטי. יש להן בהחלט את המקום שלהן.