תמרות עשן

מתחילה להסתמן אצלנו מגמה מדאיגה לפיה אני לא שקטה אם אני לא מנסה לשרוף לנו את הדירה ולהרוג אותנו משאיפת עשן פעם בכמה שנים.
בפעם הקודמת זה קרה בדירה בת"א. החלטנו להכין חמין ליום שבת וביום שישי בערב עמלנו על הכנת הסיר והנחנו אותו על פלטה לשבת שלקחתי מאמא שלי. אממה – אח"כ הסתבר שזו לא היתה פלטה אלא כיריים חשמליות שנראות בדיוק כמו פלטה. אני רק זוכרת שחלמתי בלילה שמישהו מעשן לידי ואני לא מצליחה לנשום. למזלנו, הריאות של בעלי קצת יותר רגישות משלי והוא התחיל להשתעל והתעורר. קמנו וראינו שכל הדירה מכוסה בעשן לבן. נכנסנו למטבח והסתבר שהחמין התפחם וגם הסיר עצמו כבר התחיל להישרף וממנו יצא העשן הלבן שכיסה את הבית (עד כדי כך שהיה קשה לראות חצי מטר קדימה). פתחנו את כל החלונות בדירה, שמנו על עצמנו משהו ויצאנו להסתובב בחוץ עד שהאוויר בדירה יתבהר קצת. אפילו השכנים כבר הריחו את העשן ולמרות שהיה משהו כמו ארבע בבוקר, ראינו שנדלקו אורות בחלק מהדירות. חששתי כבר שמישהו עוד יקרא למכבי אש. הלכנו ברגל עד לאיזה בית קפה שפתוח כל הלילה, ישבנו שם שעה וחזרנו לדירה. המצב אמנם השתפר, אבל בעלי עדיין התקשה לנשום בפנים. בסוף נסענו לבית של אמא שלי להשלים את שנת הלילה אצלה וגם ביקרנו בהמשך היום בבי"ח, שיבדקו שלא נגרם נזק לריאות של בעלי, שעדיין סבל מקוצר נשימה (וזה אצל בן-אדם שמעשן כבר עשרים שנה בערך. הייתם חושבים שהריאות שלו התרגלו להתמודד עם עשן או שבעצם, כשחושבים על זה – בדיוק בגלל זה הריאות שלו לא כל-כך עמדו בעניין). אצלי לא נרשמו סימפטומים יוצאי דופן.

תמונת אילוסטרציה. לסיר המצולם אין כל קשר לכתבה

השבוע זה שוב קרה לי. דווקא כשמצבה של שושה השתפר, התחלתי להתרשל או להתעייף. היא עושה לנו קצת צרות עם האוכל, אולי כי היא בדיכאון בגלל מצבה, כך שחשבתי להכין לה ביצה קשה, שאני יודעת שהיא מאוד אוהבת. שמתי בערב את הביצה בפינג'ן על הגז ושכחתי מזה לגמרי. הלכתי לישון עם שושה בחדר השינה עם הדלת סגורה ורק בבוקר כשקמתי ושוב ראיתי עשן לבן בדירה, הבנתי ששכחתי את הפינג'ן על האש כל הלילה. המצב הפעם היה הרבה יותר מינורי מבפעם הקודמת והצלחנו לאוורר את הדירה יחסית בקלות. מהריח שדבק בסלון קצת יותר קשה להיפטר. שוקי המסכן היה חשוף לעשן כל הלילה בסלון (שהמטבח הוא חלק ממנו) ואני מקווה שלא קרה לו שום-דבר. בינתיים הוא מפגין התנהגות רגילה עבורו (שזה אומר לאיים על שושה מדי פעם ולהסתובב בדירה ובחצר תוך כדי שהוא מתלונן ביללות שבר על מר גורלו). לא הגיע הזמן שימציאו גז עם טיימר או משהו כזה?

אגב, האם ידעתם שבסין ביצים רקובות (אבל לא שרופות) נחשבות למעדן? הן נקראות ביצי אלף השנים או ביצי מאה. הסינים משמרים ביצי ברווז בתערובת של חימר, אפר, מלח, סיד וקליפות אורז לתקופה של שלושה חודשים. מסתבר שהמנהג הזה התחיל אצלם בכדי לשמר מזון בתקופות של שפע. התוצאה היא שהביצה עוברת מהפך, הופכת לשחורה ומקבלת ניחוח של גופרית ואמוניה (מה שבאופן טבעי ישר עושה חשק לאכול את זה, לא?). הסינים מתים על זה. בכלל, כשבעלי היה בהונג-קונג הוא התקשה למצוא מה לאכול. אפילו כשהוא ניסה להזמין מנה פשוטה יחסית שהיתה נראית לו בטוחה למדי – אורז עם עוף – הצליחו להגעיל אותו ע"י כך שהגישו את העוף ביחד עם כפות הרגליים שלו, כולל הציפורניים בקצות האצבעות. כנראה שעל טעם ועל ריח באמת אין מה להתווכח, בעיקר לא עם האסייתיים.

ביצת קינדר עם הפתעה בנוסח סיני

דווקא את הוורסיה המערבית של האוכל האסייתי אנחנו מאוד אוהבים. לפני כמה זמן אכלנו בג'פניקה מנה מיוחדת של רצועות עוף ברוטב קארי וקוקס עם אורז לבן ואגוזי קשיו שמאוד אהבתי. כשחזרנו לשם שוב ורציתי לאכול את אותה המנה, הסתבר שהיא היתה בתפריט רק באופן זמני וכבר אי אפשר להזמין אותה. בעלי המוכשר הציע לנסות להכין לי אותה בבית והתוצאה המתועדת של המנה שיצאה תחת ידיו מוצגת לפניכם. היה קצת חריף, אבל ממש טעים.


לפחות הסיום של הפוסט הזה פחות מגעיל מהאמצע. שלא תגידו שלא ניסיתי להשאיר אתכם עם טעם טוב בפה לכבוד שבת.