יום שבת, 13 בפברואר 2010

אבל האהבה שלי היא לא האהבה שלה

בעלי צעיר ממני ב-3 וחצי שנים. אני לא יודעת אם זה קשור או לא, אבל הוא עדיין אוהב לצאת לבלות לא מעט ואני, במיוחד מאז שעברנו לכפר-סבא, הפכתי ליותר יושבת בית. התוצאה היא שהוא יוצא לבלות מדי פעם עם החברים שלו, נשואים ברובם גם הם. יש נשים שלא היו רואות את זה בעין יפה, אבל אני סומכת עליו ואין לי בעיה באופן עקרוני עם העניין הזה. הוא מצדו היה שמח אם הייתי מצטרפת אליהם, אבל אני לא רואה את עצמי מוצאת עניין בבילוי משותף עם חבורת גברים שיכורים, שהשיחות הכי עמוקות שלהם סובבות סביב הסטארט אפ אותו הם חולמים להקים יום אחד. "נשים מנוגה, גברים ממאדים" וכל זה (או נוגה וקערת מרק לפי "בנות גילמור").
כשבעלי חוזר מהמפגשים הללו ואני לפעמים שואלת אותו שאלות בסיסיות לגבי אחד החברים שלו, הוא אפילו לא יודע לענות לי (מה שלומו, מה שלום אשתו, איך הולך בעבודה). הם הרי בד"כ לא ממש מדברים על עניינים אישיים במפגשים הגבריים הללו.


דווקא לפני כמה זמן הוא סיפר לי קטע נחמד שהיה להם באחד מלילות השתייה הללו וחשבתי לחלוק אתכם את הסיפור הזה לכבוד יום האהבה. מסתבר שהם ישבו ערב אחד באיזשהו פאב והחליטו לנסות לבדוק איזו מן הנשים מתקבלת כאוהבת ביותר לפי המסרונים שהיא שולחת לבעלה. כל אחד מהם שלף את הנייד שלו ובדק בתיבת הדואר הנכנס את ההודעות האחרונות שקיבל מבת הזוג שלו. התוצאות היו מעניינות אך בדיעבד די צפויות. הסתבר שהגברים שנשואים כבר לא מעט שנים ויש להם ילדים (מאחד עד שלושה) קיבלו מהאישה בעיקר הודעות ענייניות. בחלק מהמקרים אפילו לא היו שם מילים, אלא רק סימני שאלה (שאולי היו אמורים לומר "איפה אתה"?) או הודעות שנוסחו בצורה של פקודה ("תרשום ביומן...", "תביא מהסופר..."). לגברים שנשואים תקופה קצרה יחסית ועדיין אין להם ילדים (ובעלי ביניהם) היו הודעות נחמדות יותר דוגמת "מחכה לך אוכל במקרר". בסוף בעלי זכה ב"תחרות" כי הוא הצליח למצוא בהודעות הנכנסות SMS ממני שאומר שאני מתגעגעת אליו. הוא טרח אבל להדגיש בפניי כמה למטה הוא היה צריך לרדת בתיבת הדואר הנכנס שלו כדי לאתר את ההודעה הזו.

חשבתי על איך הבדיקה הזו משקפת יפה את האבולוציה של היחסים הזוגיים. בהתחלה הכל פוצי-קוצי ואח"כ זה מתדרדר לכדי שגרת תחזוקת הילדים ומשק הבית. זו מן הסתם דרכו של עולם ומשהו שהמציאות מכתיבה, אבל קצת עצוב לראות את זה שחור על גבי צג הנייד.
מה לעשות שזוגיות זה דבר שצריך להשקיע בו, גם אם אתם ביחד כבר שנים על גבי שנים (ואולי דווקא כשאתם כבר ביחד שנים על גבי שנים). אתם יודעים מה, במחשבה שנייה, אולי זו לא בדיוק אנקדוטה שמתאימה ליום האהבה דווקא.

בכל מקרה, אני מנצלת את הפוסט הזה ואת היום הזה כדי להגיד לבעלי שוב שאני אוהבת אותו (והנה אני מרוויחה אצלו עכשיו כמה נקודות זכות והוא לא יוכל להגיד שאני לא מספיק רומנטית) ומאחלת לכל האוהבים והאוהבות חג אהבה שמח.


4 תגובות:

  1. את נהדרת..באמת.
    אני לא יודעת איך יראה העתיד שלי בתור אישה נשואה, אבל נכון לעכשיו אני יכולה להגיד שהרבה יותר טוב לי מאשר שלב הפוצי-מוצי.
    אני בכלל שונאת התחלות של קשר.
    אתם נשמעים כמו זוג מקסים, מקווה שתישארו ככה תמיד.

    השבמחק
  2. מה, את לא רוצה לשבת על בירה עם חבורת גברים שמתים להביא את המכה אבל מתעצלים לתכנת אותה? בזה הרגע גמזת את אופציית הבילויים המרכזית שלי. אני רק רוצה לציין לפרוטוקול, שאפשר להתגעגע גם כשנשואים 90 מיליון שנה והבית הומה זאטוטים וחול, אבל למרבה הצער פשוט אין אנרגיה לכתוב את זה, כי בדיוק מישהו מושך בשרוולך, או שפך את המילקי על הרצפה, או שצריך לנקות לו את התוחעס (ואת כל השירותים על הדרך). וכן, את מתגעגעת אליו, בעיקר שיגיע כבר וישחרר אותך מהג'וב הזה שתוכלי ללכת לבלות בעצמך, עם עצמך, בחפיפת השיער ובעשר דקות של אגואיזם צרוף.
    וואי, איך יצאתי רע עכשיו.

    השבמחק
  3. ושתי ריגשת אותי..

    השבמחק
  4. לובה - תודה. גם אני לא אוהבת התחלות של קשר. זה שלב, שכמה שהוא מרגש, ככה הוא גם מלחיץ.
    נעלולה - לא יצאת רע. כאמור, מה לעשות שזו המציאות ולהיות סופר וומן, שגם עובדת מחוץ לבית וגם בבית, זה ממש לא פשוט.
    אחשוורוש - שמחה לשמוע.

    השבמחק