ביקור בטירה

בשבת בצהריים נפגשנו עם אחות של בעלי והחבר שלה ונסענו איתם להסתובב בשוק של טירה ולאכול חומוס. התוכנית המקורית היתה לאכול ב"לול", שזו מסעדה קטנטונת בטירה עם חומוס סוף הדרך (ובעלי אף מוסיף "אלוהי" ו"בליגה של 'סעיד' מעכו"), אבל בעל הבית ב"לול" כנראה לא אוהב לעבוד קשה בשבת, כי הוא בד"כ מכין סיר אחד של חומוס וכשהסיר נגמר, שזה קורה די מהר (ככה לקראת אחת בצהריים), הוא סוגר את המקום. אני ובעלי כאלה פדלאות, שאנחנו כמעט תמיד הולכים בסוף לאכול ב"אבו חסן" בכניסה לעיר, כי אנחנו מגיעים לטירה רק לקראת השעה שתיים. כרגיל ביום שבת, היו גם פקקים בכניסה לעיר, כי הרבה מתושבי השרון חושבים גם הם בדיוק על אותה תוכנית כמונו.

על השוק של טירה אין לי יותר מדי מה להמליץ, לפחות לא מבחינת אופנה. אפשר אולי למצוא שם פריטי בייסיק זולים כמו חולצות טריקו וגם נעלי בית. ממה שראיתי ברוב הדוכנים, מבחינת הנעלה, תכשיטים וביגוד אופנתי, אין שם דברים בטוב טעם. אם, לעומת זאת, בא לכם על ירקות, תבלינים ודברי מאפה מתוקים (כמו כנפה, בקלאוות וכיוצא באלה) וגם כל מיני אביזרים לבית ופיצ'יפקעס בזול, זה המקום בשבילכם. יש שם גם מוצרי קוסמטיקה, אבל את אלה אני לא קונה בשווקים.

היה דוכן אחד שראיתי בו טוניקות יחסית נחמדות, סטייל סגנון הבגדים ברשת "קומבה מלה", אבל בעל הדוכן דרש עבור טוניקה אחת כזו סכום של 60 ש"ח, שזה היה נראה לי קצת מוגזם עבור בגד שנקנה בשוק, ומכיוון שאני לא נוהגת להתווכח על מחירים (לפחות לא בישראל), פשוט ויתרתי והלכתי.

דוכן קוסמטיקה ויופי

דוכן המתוקים בשוק

אווירה כללית בשוק

השולחן שפתחו לנו ב"אבו-חסן"

אם התמונות לא נראות לכם הפעם מאוד איכותיות, זה מפני שהן צולמו במצלמה של הנייד של בעלי. פשוט שכחתי לקחת אתי את המצלמה ביום שבת.