המרעננים הרשמיים של הקיץ

זהו, לכבוד הקיץ שהגיע - עברתי סופית לסנדלים. אני לא יכולה לסבול נעליים סגורות בחום הזה. השקעתי אפילו בלק ברגליים לכבוד הסנדלים החדשים והסגולים שקניתי בקאלה.
יש אצלי מעין מחזוריות שכזו, שכל כמה זמן אני נדלקת על צבע אחר, רואה בחנויות רק בגדים ואביזרים בצבע הזה ונוטה לקנות רק דברים מאותה סקאלת צבעים. היו לי כבר שלבים של אובססיית סגול, ורוד, לבן, אפור ועכשיו מתחיל להסתמן שהצבע האהוב עליי כרגע הוא הצהוב. אולי בגלל שסגול הולך כל-כך טוב ביחד עם הצבע הצהוב, מצאתי את עצמי נדלקת על הסנדלים הללו בחנות. לפעמים אני מושפעת מהצבעים שנחשבים לאופנתיים באותה העונה ולפעמים זה פשוט בא מתוכי.
כידוע, יש לעניין הזה הסבר פסיכולוגי שאומר שהעדפת הצבעים שלנו קשורה למתח נפשי ולמבנה הפסיכולוגי המודע והלא-מודע של האדם באותו הזמן. עם השתנות המבנה הפסיכולוגי, משתנה לפעמים בהתאם גם העדפת הצבעים. הייתי עושה לעצמי אבחון לפי הספר "מבחן הצבעים" (של פרופ' מקס לישר), שבודק בדיוק את העניין הזה, אבל כרגע לא יותר מדי מעניין אותי מה עומד מאחורי ההעדפה הזו שלי ומה היא משקפת.

ובעניין אחר, אך כזה שגם מתקשר לשיטוטיי בת"א, ביקרתי לאחרונה בחנות שנפתחה בדיזינגוף סנטר של המעצבת אנה קיי, הלוא היא קרן זרקא. חנות שלה פועלת כבר כמה שנים בהצלחה בפרישמן 75 בת"א. יצא לי להיכנס לחנות בפרישמן כמה פעמים, אבל תמיד מצאתי שהמחירים שם יקרים מדי למה שהם בעיקרון אמנם בגדים יפים, אבל כאלה שעשויים מחומרים וגזרות די בסיסיים. בחנות החדשה שלה, שנקראת "אנה קיי אקספרס" ונפתחה בצד הפחות סואן של דיזינגוף סנטר, התמחור כבר יותר מדבר אליי.
מדובר בפריטים מעונות קודמות שמוצגים שם לצד הקו הספורטיבי יותר שלה, שפונה לקהל צעיר יותר מקהל היעד של החנות בפרישמן. אי לכך ובהתאם לזאת המחירים שם גם נוחים יותר. אני אמנם לא משתייכת לקהל היעד הצעיר שאליו פונה החנות, אבל אין לי בעיה לקנות בגדים מעונות קודמות, במיוחד כשמדובר בפריט כמו מכנסי ג'ינס, שכמה כבר הוא משתנה מעונה לעונה? האמת שקו המותן של הג'ינס שקניתי שם בסופו של דבר הוא די גבוה ואני עדיין בשלבי התרגלות לעניין הזה ולא סגורה לגמרי על כמה זה מחמיא לי. אני כבר אדגמן אותו כאן בהזדמנות אחרת.
צילמתי כמה תמונות בחנות כדי שתוכלו גם אתם להתרשם מהעיצוב והמבחר.

ראיתי שם מכנסי סבא ממש נחמדים, אבל הם עלו 350 ש"ח ולא לגמרי התאהבתי בהם, אז ויתרתי בגלל המחיר היחסית גבוה. אח"כ ראיתי באמריקן אפרל מכנסי סבא שמהם התלהבתי הרבה יותר, אבל כרגע יש להם אותם בחנות רק בצבעים הביזאריים של צהוב-זהוב (אני שמה את הגבול בלבישת מכנסיים צהובים, ולא משנה כמה אני אוהבת את הצבע הזה כרגע) ובורדו. אני אחכה שיגיעו צבעים יותר שגרתיים ואקווה שהמידות המיניאטוריות בחנות הזו יתאימו לי. אין לחוצפנים הללו את המכנסיים האלו במידה לארג' - רק אקסטרה סמול, סמול ומדיום. אני בד"כ מידת מדיום, אבל לא באמריקן אפרל, שם אפילו מידת לארג' קצת לוחצת עליי במקרה של פריטים מסויימים. נאצים. נראה לי שמטרת העל של מייסד הרשת הזו היא לגרום לכל הנשים המערביות להרגיש כמו פרות ולדחוף אותן לפצוח מיד בדיאטת כאסח עד שהן ייראו כמו המוכרות האנורקטיות בחנויות הללו. זהו, גמרתי עם ה-Ranting בנושא (אין למילה הזו מקבילה בעברית?).

לסיום, אני מצרפת תמונות של זוג החתולים הכי משועממים בעולם. מאז שבעלי נסע, יש להם פחות אקשן כנראה וכתוצאה מכך, הם חזרו לריב זה עם זו מתוך שעמום. מדי פעם אני שומעת בבית קולות של מרדף, חבטה ויללות תלונה, בד"כ מהכיוון של שוקי, ששושה נוטה לכסח אותו בקרבות ביניהם. היא לגמרי חזרה לשלוט פה בבית ביד רמה ויש לנו אפילו הרגשה שהיא קצת מתנקמת עכשיו בשוקי על התקופה שבה היא היתה פצועה וחלשה והוא היה מציק לה. הטיפש גם לא לומד שכבר לא כדאי להתעסק איתה וממשיך ליזום עמה עימותים. מדי פעם אני נאלצת להתערב ולהפריד בין הניצים כדי שלא ייסחפו ובסוף מישהו מהם ייפצע.

חתול מפלצת

חתול מדפסת

מאחלת לכם שבת שלום וטעינת מצברים מהנה.