דגים וכל מטעמים

עצלנות, התמקדות בעניינים אחרים, יובש יצירתי ומיעוט התגובות כאן הביאו אותי להעלות פחות פוסטים לאחרונה. מן הסתם הדברים גם אינם מנותקים זה מזה. בכל מקרה, עם קוראיי המועטים הסליחה.
זה שאני קצת בשביזות בתקופה האחרונה בטח לא עוזר לקדם את העניינים. ובכל זאת, השבת האחרונה היתה נחמדה ועשתה לי חשק להעלות פוסט. גם נסענו לאכול במסעדת דגים/מזרחית נחמדה שנקראת "הזקן והים" ביפו ליד שכונת עג'מי וגם הכנתי שרשרת חדשה לאוסף השרשראות שלי.

אל המסעדה הגענו בעקבות המלצה של חבר של בעלי, שאוהב לאכול דגים. בעלי התחיל לאחרונה פחות להירתע מאכילת דגים, דבר שעד עכשיו עורר בו צמרמורות. יש במקום גם פירות-ים, אבל בעלי לא מוכן לגעת בזה וגם אני לא מתה על זוחלים ומקקים ימיים, אז לא בדקנו את ההיצע הזה במסעדה. בכלל, הם מגישים כל-כך הרבה סלטים ישר בהתחלה כשיושבים ביחד עם פיתות עיראקיות ענקיות, שאני לא מבינה איך מישהו מסוגל אחרי זה להזמין מנה עיקרית. אני הסתפקתי בטעימות מהפילה דניס שבעלי הזמין. מבקר המסעדות המחמיר שהיה אתי טען שאף מנה לא הפילה אותו מהכיסא, אבל היה בסדר גמור. מדובר במפעל שמוציא מנות על סרט נע. המקום ענק (עם מקומות ישיבה בפנים ובחוץ) והתחלופה של הלקוחות שם בלתי נגמרת (לפחות ביום שבת). המחירים יותר מסבירים.

כשאנחנו הגענו היה תור ארוך בחוץ. עד שיצאנו, העניינים כבר קצת נרגעו

ספרנו מעל ל-20 (!) סוגי סלטים שהגישו לנו לשולחן כשהתיישבנו

סתם דלת יפה שראיתי ליד המסעדה

וזו כבר השרשרת החדשה, שסיימתי להכין בשבת, אחרי ביקור נוסף לחנויות היצירה בדרום ת"א. יצא לי קצת בסגנון סאדו-מאזו. ככה זה כשהניטים עדיין מככבים בכל חלקה טובה.

לסיום, קבלו תמונה חמודה של התולים, כשהם ישנים בתנוחה שמשקפת זה את זה על הספה בסלון. הם נוטים לעשות את זה לפעמים. אולי כמו ששני אנשים שיושבים באותו השולחן, נוטים באופן בלתי מודע לחקות את תנועות הגוף אחד של השני. תשימו לב לזה איזה פעם.