יום חמישי, 15 באפריל 2010

Life in plastic, it's fantastic


אם אתן מחפשות לבלות ולקנות בסופ"ש הקרוב, הובאו לידיעתי שתי מכירות שנראות נחמדות. אחת הנה שוק הפלסטיק המסורתי במועדון המסי בת"א והשנייה הנה מכירה בסטודיו של רוני קנטור (פרטים נוספים בהזמנות המצורפות לעיל).

הסרטון שצורף למייל עם פרטיו של השוקפלסטיק הביא אותי למסקנה שיש מצב שהדוגמניות בישראל צריכות להיות מודאגות לפרנסתן. אני רואה שמתחילה להיווצר מגמה של שימוש בדוגמנים גברים בעלי מראה אנדרוגני בתור מייצגים של כל מיני מעצבי ואירועי אופנה.
הסנונית הראשונה בארץ היתה ככל הנראה הדוגמן והפרפורמר סאמי זיבק, שנוהג ללבוש בגדי נשים גם סתם ככה, בחיי היום-יום שלו. הוקדשה לו אפילו כתבה נרחבת ב"סגנון" של מעריב.

וכמו כדי לתת גושפנקה רשמית לתופעה הזו, החליטו מסתבר גם בקום איל פו להצטרף לטרנד החדש, כפי שראיתי אתמול בידיעה ב"זמנים מודרניים" של ידיעות אחרונות.

כנראה שאנשי אמנות ופרסום תמיד יחפשו דרכים חדשות לעורר עניין, אבל אני לא כל-כך מתחברת לתופעה הזו. זה עושה לדעתי שירות לא טוב לבגדים המוצגים וקצת מוציא את החשק לקנות אותם כי זה מעמיד אותם באור מגוחך משהו, אפילו שמן הסתם הדרך להסתכל על כל העניין היא עם חוש הומור.

3 תגובות:

  1. ה'טרנד' הזה של זיבק רק מוכיח, שוב, שהיום לא מעצבים בגדים לנשים...

    השבמחק
  2. זו פשוט בדיחה. גורם ממש לרתיעה מהבגד. ואיך אני אמורה לדמיין איך הוא יראה על הגוף בדיוק?! האם הבגדים מיועדים לנשים שטוחות כמו קרש גם מקדימה וגם מאחור?
    ושיהיה ברור - שסמי זיבק יתלבש איך שהוא רוצה. אבל כשמנסים למכור לי משהו - בבקשה לכוון אותו אליי.

    השבמחק
  3. התופעה הזו באמת גורמת לי לחשוב שהמעצבים לא שוקלים בכלל את הגוף הנשי כשהם יוצרים את הבגדים שלהם.

    השבמחק