יום שלישי, 20 באפריל 2010

כחול ולבן זה הצבע שלי

החום הכבד ששרר היום בחוץ לא מנע מאתנו להעביר את החג בצורה המסורתית שלו, תוך כדי נפנוף ובליסה. מאז שעברנו לכפר-סבא ויש לנו פיסת חצר, התחלנו מסורת לפיה אני מזמינה כמעט את כל המשפחה הקרובה לעשות אצלי על האש לכבוד יום העצמאות. אולי כי אז כולם פנויים וגם הצד הדתי של המשפחה יכול להפגין נוכחות ולאכול משהו, למרות שמדובר בבית של כופרים (ולראייה, הכנתי עוגה חלבית לקינוח. למרבה המזל, האורחים שלנו הביאו כל-כך הרבה תקרובות בעצמם, שממש לא היו חסרים קינוחים גם לאלו ששומרים כשרות).

מכיוון שאני מאוד אוהבת להתלבש בהתאם לאירוע, כמובן שהכנתי לי לכבוד החג תלבושת על טהרת צבעי הכחול-לבן, כשהמרכיב העיקרי בה היה האוברול הזה של אולד נייבי, שאותו רכשתי לפני המון שנים במהלך טיול לניו-יורק וכמעט שלא יצא לי ללבוש. לא חלמתי שפריט הלבוש הזה יחזור אי פעם להיות אופנתי, ובכל זאת לא יכולתי להיפרד ממנו בשל כל הזכרונות שהוא אוצר בתוכו מהטיול הכיפי לארה"ב. כששמעתי שהאוברולים הישנים והטובים הללו איכשהו בכל זאת עושים קאמבאק, ישר נזכרתי באוברול החביב הזה ושלפתי אותו ממעמקי הארון כשאני מתכננת לשלב אותו עם חולצת פסים בכחול לבן שקניתי מתוך מחשבה על יום העצמאות הקרב ובא. בסופו של דבר החולצה הזו נאלצה להישאר בארון בגלל החמסין שנחת עלינו.

זו הגרסה היותר ממוזגת עליה התפשרתי בסופו של דבר. האוברול הזה היה כל-כך נוח, שלא אכפת לי שהוא עושה אותי קצת גוצה.

קבלו גם קצת פרטים יפים מתוך ההופעות של שתי אחייניות שלי. אחת לבשה חולצה שמאוד אהבתי את הדיטייל שלה בכתפיים והשנייה ענדה עגילי זהב וינטג'יים שקיבלה במתנה מאמא של חבר שלה, עגילים שהיו שלה מזמן שהיתה חיילת לפני מעל לשלושים שנה.

כולם יצאו מאצלנו מפוצצים ומרוצים וזה היה שווה את כל העבודה הקשה. הם אפילו עזרו לנו לנקות ולסדר לפני שהלכו. איזו משפחה.
וזהו, חוזרים לשגרה עד לחג הבא.

2 תגובות:

  1. יפה מאוד

    למה לא צילמת גם אותי? שרה כץ

    השבמחק
  2. אולי כי רוב הזמן ישנת...? (-:

    השבמחק