יום כיף בחיפה

תתכוננו, זה הולך להיות פוסט ארוך עם הרבה תמונות.
קיבלתי לפני כמה זמן הזמנה משושי, בעלת חנות יד שנייה בחיפה בשם "אניצ'ה", הזמנה לבקר בחנות שלה במרכז הכרמל. מכיוון שממילא יש לי משפחה באיזור, החלטתי לשלב באחד הביקורים המשפחתיים גם ביקור בחנות.
הגעתי לשם ביום שישי האחרון ובאותה הזדמנות גם הסתובבנו קצת באיזור, שמלא במקומות קטנים ונחמדים ששווה לבקר בהם ויש להם המון אופי וחיות.
החנות של שושי ממוקמת ברח' דרך הים 5, לא רחוק ממרכז האקשן באיזור. יש בחנות מגוון רחב של בגדים ואקסוסוריז במחירים נוחים לכל כיס והכל מסודר בצורה בה מאוד קל לבדוק את הסחורה. שושי עצמה מאוד נחמדה וידידותית ועוזרת ללקוחות שלה גם בסטיילינג הכללי של מה הולך עם מה. אהבתי גם את האווירה בחנות, שבשונה מחנויות דומות בת"א (להוציא אולי את החנות של ריקי - "בלה וינטג'") אין בה אווירת סנוביזם מנוכרת, אלא אווירה יותר רגועה ונעימה. כרגע יש כמובן בחנות יותר בגדי חורף ובעיקר התרשמתי מאוסף המעילים המכובד במקום. לי עצמי כבר יש כל-כך הרבה מעילים שנאלצתי להיפרד מחלק מהם בשל בעיית איחסון, כך שלא בחרתי לעצמי אחד, למרות ששמתי את עיני על מעיל תוצרת H&M שראיתי שם. היו בחנות גם המון פריטי ג'ינס, החל ממכנסיים, דרך וסטים וז'קטים ועד לשמלות מג'ינס.

הנה השלל עמו שבתי. חולצת ג'ינס נחמדה שכבר יש לי רעיונות עם מה ללבוש אותה (צפו לפוסט עתידי) ותיק קלאץ' שחור מעניין.


אחרי הביקור בחנות היינו כבר רעבים, אז ישבנו לאכול צהריים ב"קפה-קפה" המקומית. הזמנתי למנה ראשונה את סלט הבית והוא היה פשוט מ-ע-ו-ל-ה! באמת, אחד הטובים שאכלתי. היו בו עלים ירוקים וחסה, חתיכות בטטה מתובלות ורכות, עגבניות שרי, פלחי קלמנטינה ותפוח ואגוזי מלך וקשיו. הכל ברוטב וינגרט מתקתק. הוא היה יותר טעים מהרביולי בטטה שהזמנתי כמנה העיקרית. להסתכל בתמונות ולרייר.


בשולחן לידינו ישבה חבורה גדולה של זקנות חיפאיות מהודרות. צילמתי אחת מהן בעזרת הטלפון הנייד של בעלי, כי מאוד אהבתי את הגישה שלה, שוורוד מתאים לכל גיל. היא נראתה לי השובבה שבחבורה.


אחרי שאגרנו אנרגיה, יצאנו להסתובב קצת באיזור. בעלי הרגיש קצת כמו מדריך טיולים, כי הוא גדל באיזור. הלכנו לטיול קצר בגן הסמוך, שנקרא "גן האם". יש שם במה להופעות ולדברי בעלי פעם היו שם גם הרבה פאבים ודיסקוטקים, שמהם נשארו פתוחים היום רק שניים. על הגן השתלטו היום בעיקר בני נוער, שמגיעים למקום בתום יום הלימודים. אחת מהן חגגה כנראה יום הולדת וקיבלה לכבוד האירוע זר בלונים עצום בגודלו. כמובן שתיעדתי את העניין.

יש בגן כל מיני מתקנים שעשועים לילדים (או מבוגרים צעירים בנפשם) דוגמת הקרסולה הזו וגם גן פסלים קטן. במעמקי הגן מסתתר לו אפילו גן חיות קטן.


לקראת סיום הסיור עברנו ליד בניין הסינימטק, שם ראיתי שיצרו מעין מדרכת כוכבים דוגמת זו שבהוליווד.

היה בהחלט יום כיף. נראה לי שאחזור בהזדמנות לביקור יותר מעמיק, כי הפעם זו ממש היתה רק טעימה על קצה המזלג. לא ממש התעכבנו למשל לראות סרט בסינימטק, או לבקר בגן החיות (אם כי זה נראה לי קצת עצוב לראות חיות בכלובים קטנים בסגנון גני החיות שהיו פעם), או להיכנס לבדוק עוד חנויות נחמדות באיזור. הפעם הסתפקתי בעיקר ב-window shopping, כי עד שסיימנו לאכול, רוב החנויות באיזור כבר היו סגורות לקראת השבת הקרבה.

החתלתול הכי חמוד בעולם!

לא להאמין שזו לא בובה, אלא יצור חי.

דוגמאות חייתיות

יש חגים שאתה לא ממש חוגג בתור מבוגר, למשל פורים וחנוכה. כאילו מה, להמשיך לעבוד כרגיל ולהדליק נרות בערב ולאכול סופגנייה מדי פעם זה חג? זה לא ממש עומד בכבוד בהשוואה מול חג המולד, עם כל המתנות והקישוטים והארוחות המשפחתיות והחופש שנמשך איזה חודש בארצות הניכר. מצד שני, לנו יש כל-כך הרבה חגים אחרים, שאני מניחה שהמאזן הסופי בסופו של דבר הוא עדיין לטובת החגים היהודים.

בלי קשר לחג, קבלו צילומים של תלבושת יומית שלי מאחד הימים בשבוע שחלף. את הסוודר הענק והמאוד מחמם קיבלתי מאמא שלי. אמנם בפתק עם הוראות הכביסה שלו היה כתוב שכדי לנקות אותו צריך למסור אותו לניקוי יבש, אבל לקחתי סיכון וכיבסתי אותו ביד והוא עמד בזה יחסית בסדר, רק קצת התקמט. נראה לי שלהבא אלבש אותו עם איזה גולף שחור מלמטה, כי הצמר הפריע לי בצוואר כל אותו היום.

סוודר מנומר: מאמא שלי, טייץ: זארה, מגפיים: אלדו

ואם כבר אנחנו עוסקים בדוגמאות חייתיות, בשבוע שעבר נכנסתי לחנות חיות באיזור שלי כדי להגיד שלום לרזידנט תוכי המדבר של המקום וראיתי שם זוג שהגיע עם ה"תינוק" שלהם לקנות לו בגדים. מדובר בגור יורקשייר טרייר בן כארבעה חודשים שסובל קצת מקור בחורף, אז הם חיפשו עבורו איזה מעיל. בסוף הוחלט על ווסט הג'ינס עם הצמר שבו הוא מצולם כאן למטה, כי כל בגד עם שרוולים גרם לו ללכת כמו רובוט מקולקל. הוא היה כזה חמוד שביקשתי לצלם אותו. בתמונה הראשונה לא נראה שהוא יותר מדי מבסוט מכל העסק. לפחות הוא הסכים לדגמן את התלבושת היומית שלו כולל הראש.

לא מספיק שמשפילים אותי ומתעללים בי, גם צריך תיעוד של זה?! נו, יאללה, צלמי כבר.

חג אורים שמח לכולם!

Happy birthday to you

השבוע היה יום הולדת לבעלי. ביום ההולדת עצמו חגגנו בקטנה. קניתי לו סוודר מזארה, הבאתי שתי סופגניות איכותיות מרולדין, שזה כבר כמעט נהיה מסורת, כי יום ההולדת שלו תמיד יוצא באיזור חנוכה, חיברתי לו כרטיס ברכה מצחיק ואח"כ יצאנו שנינו לקניון הקרוב לשחק באולינג (חלופה לסנוקר שמשעמם אותי עד מוות) והוקי אוויר. אפילו שתיתי בירה לכבוד האירוע. בקיצור, עשינו את הדברים שהוא אוהב לעשות. כמו שבעלי אמר, יום הולדת של בן 12. העיקר שהוא היה מבסוט.


למעלה צירפתי תמונה של בעלי מדגמן את הסוודר שקניתי לו בזארה, שבדיעבד מאוד מזכיר מעיל שאני קניתי לעצמי לפני שנה בחנות קטנה בגבעתיים, גם בסוג הנוח של הבד וגם בשורה הכפולה של הכפתורים לאורך המעיל, רק שבסוודר שלו הכפתורים הם בגדר אלמנט קישוטי בלבד.


יום למחרת כבר חגגנו בצורה מסורתית יותר, על ידי כך שיצאנו לארוחה במסעדה עם זוג חברים, שלבחור שם יש יום הולדת יום אחרי בעלי. זו גם היתה חגיגה לטעמו, כי הלכנו למסעדת בשרים, שזה עוד דבר שבעלי מאוד מאוד אוהב.

יש לנו זוג חברים אחר, שבכל יום הולדת של אחד מהם, מעלים את רף ההשקעה באירוע. זה התחיל מנסיעות לצימרים, ימי פינוק שכללו ספא וארוחה במסעדה איכותית בליווי מתנות יום הולדת שוות (כן, אני קצת מקנאה) והגיע לכך שהוא לקח אותה פעם בהפתעה לטיסה לאירופה, כולל אריזה של מזוודה ואיתור הדרכון שלה ללא ידיעתה. היא השיבה לו לאחרונה בארוחת שף עם חברים בביתם, כמובן שגם בהפתעה. בקיצור, משקיענים שחבל על הזמן. ועוד שניהם עובדים ויש להם שני ילדים. בחיי שמגיע להם צל"ש. לא יודעת מאיפה הם מוצאים את הכוחות והאנרגיה לארגן את כל הדברים האלו. רק המחשבה על להביא רעיון חדש בכל פעם מעייפת אותי. מעניין איך הם ימשיכו עם האסקלציה הזו לאורך שנים – כמה רעיונות מקוריים כבר אפשר להביא? אנחנו מחכים לראות.

בשנים הראשונות של הקשר שלנו, כשהבנתי שבן הזוג שלי יותר רומנטי בתיאוריה מאשר במעשה, ניסיתי לגרום לו להפנים, שלמרות שאצלו במשפחה לא עשו ביג-דיל מימי הולדת והוא מבחינתו לא מבין על מה כל הטררם, לי זה חשוב ואני מתעקשת על איזשהו יחס מיוחד ביום הזה. לאו דווקא מתנה יקרה (אם כי היא תמיד מתקבלת בהערכה), אלא איזושהי השקעה ומחשבה מצידו. מה יש, שיתאמץ קצת באופן מיוחד בשבילי פעם-פעמיים בשנה (כי בכל זאת, יש גם יום נישואים). יש מקרים בהם Talk is cheap. לפעמים צריך גם אקשן.
ושתבינו, אני לא מהבנות זוג האלה שעושות בוחן פתע לגברים שלהן ומצפות מהם לזכור לבד את התאריך של יום ההולדת שלהן ושל יום הנישואים ואם הם לא זוכרים, עושות אח"כ סצינות דרמטיות. אני מזכירה לו לפחות שבוע מראש ואפילו ביום ההולדת עצמו ליתר ביטחון.
בשבילו יחס מיוחד היה שאני אלך ואקנה לכבוד יום ההולדת שלי מה שבא לי (פחות או יותר, לא צריך להיסחף כמובן) ושאני אבחר מסעדה שאני אוהבת ואזמין לנו שם מקומות. הוא מצידו יהיה לבוש ומוכן לצאת לדרך בשעה היעודה. מבחינתו זה מכסה את כל הבסיסים. תהיה לי מתנה שאני בחרתי לעצמי, מה שאומר שהיא תהיה מוצלחת מבחינתי, ונאכל במסעדה שאני מעדיפה. אז מה בדיוק הבעיה שלי עם זה?

ניסיתי להסביר לו למה אני מצפה על דרך הדוגמה. לכבוד יום ההולדת שלו קניתי לו מתנה שחשבתי שישמח לקבל, כתבתי כרטיס ברכה עם הקדשה אוהבת ולקחתי אותו למסעדה נחמדה שבה הזמנתי לנו מקומות. אי אפשר לומר שהצבתי רף גבוה מדי לחיקוי, אבל זה לא ממש עזר. עד שהצלחתי לגרום לו לכתוב לכבודי איזו שורה או שתיים יצאה לי הנשמה. לפחות ביום ההולדת האחרון שלי הוא עשה מאמץ והזמין לנו מסאז' זוגי בהפתעה. איזשהו משהו חלחל פנימה למרות הכל.
באמת שאני לא מצפה להפקות גרנדיוזיות, כי גם לי אין את כישורי ההפקה והאנרגיות הדרושות להמצאת רעיונות מקוריים הדרושים לשם כך, אבל קצת מאמץ והשקעה בכל זאת מצופים. המינימום שבמינימום מבחינתי זה לקפוץ לקניון הקרוב ולקנות לי מתנה קטנה עם כרטיס ברכה.
אז בעלי היקר, שוב מזל טוב ואם אתה קורא את זה, תפנים את הדברים ותיישם ביום הולדת/יום נישואים הבאים.

ולסיום, תמונה של טעות משעשעת בכיתוב שראיתי השבוע בחנות רהיטים ברח' אילת בדרום ת"א. עם מחירים כאלה מפטים, באמת שזו תהיה טעות לא לקנות.

על חמין ובגדים

כשמכינים חמין לשבת, צריך לקחת בחשבון שבזה פחות או יותר סתמת את הגולל על שארית יום השבת. אחרי ארוחת חמין, אתה מרגיש כל-כך כבד, שאין סיכוי שתתחיל לטייל ולמצות את היום. רוב הסיכויים שתחזור למיטה ממנה קמת מספר שעות קודם לכן לאיזה שלפט שטונדה ארוך, ממנו תתעורר רק במוצ"ש. זה לפחות מה שקרה לנו אתמול. אוכלי חמין - ראו הוזהרתם.

לאחרונה הגיעו אליי עוד מציאות מתחנת המעבר לבגדים בצורת הבית של אמא שלי, ואני מציגה חלק מהם כאן. הפריט הראשון הוא ז'אקט לבן של גאפ, שאחרי שכיבסתי אותו התקמט קמעה וגיהוץ שעבר לא ממש נפטר מכל הקמטים. נראה עוד אם יהיה בו שימוש.


לקחתי גם את הסוודר הזה של TNT. זה היה סיוט לכבס אותו, כי הוא שוקל טונה כשהוא רטוב וגם יצא ממנו כל-כך הרבה צבע שאח"כ הייתי צריכה לשפשף נמרצות את דפנות האמבטייה בכדי להוריד את שאריות הצבע שדלף ממנו.


את שמלת הקטיפה הזו לא חשבתי בהתחלה לאמץ כי היא נראתה לי מזעזעת מדי, אבל אז נזכרתי בצילום של אגתה, הבלוגרית הנורבגית עליה כתבתי כאן בעבר, כשהיא לבושה בשמלת קטיפה מרשימה והחלטתי שאולי בכל זאת יש לשמלה הזו עתיד. אני חושבת לקחת אותה לתופרת, לקצר את אורך המכפלת ואת השרוולים ולהרחיב את מפתח הצוואר. בקיצור - מהפך. מה דעתכם? יש לברווזון המכוער הזה סיכוי להפוך לברבור יפה? אני מצרפת את התמונות של השמלה של אגתה, שתבינו מהו הכיוון אליו אני חותרת.


שמלת הקטיפה של אגתה, הזכירה לי השפעות קודמות שהיו לה עליי בעבר. למשל, אחרי שראיתי תמונות שלה אופה עוגיות כשהיא לבושה בסינר וינטג' מתוק, החלטתי שגם לי בא סינר עם אופי ומצאתי סינר נחמד בחנות יד שנייה בבן-יהודה שנקראת "היה היה".


והנה שרשרת ינשוף, שאני די בטוחה שקניתי אחרי שראיתי שרשרת בסגנון דומה על אגתה. אצלה אמנם זה לא ינשוף, אלא מעין רובוט (?), אבל יש דמיון כללי בין שתי השרשראות. את השרשרת שלי קניתי באחת השבתות בדוכן תכשיטים בשוק בנמל תל-אביב.


כמה חבל שהיא כבר לא חולקת עמנו את הטעם המיוחד שלה ונעלמה מהבלוגספירה.

שיהיה לכולם שבוע טוב!

אין כמו יפו בימים

אני רואה שמתחיל להיווצר אצלי דפוס של העלאת פוסטים רק לקראת סוף השבוע או בסוף השבוע עצמו. איכשהו יוצא שבמהלך השבוע, אחרי שאני כל הזמן בריצות, הדבר היחיד שבא לי לעשות בערב זה להשתטח על הספה בסלון מול הטלוויזיה, להוריד אנרגיות בהדרגה ולהיכנס למוד של שנת חורף. בתור מכורה לתוכניות ריאליטי, גם אין נכון לעכשיו יותר מדי ערבים ללא איזושהי תוכנית שכזו, ככה שכמעט תמיד יש מול מה לבהות ולעבור למצב של ירק בשעות הערב.
זה לא שאין אצלי פעילות, רק שהיא קורית בעיקר בשעות היום, במיוחד במהלך ההפסקה הכפויה שיש לי בין העבודות כשאני נאלצת להעביר את הזמן איכשהו באיזור ת"א. זה בד"כ לא נגמר טוב (הווה אומר בזבוזים כאלה ואחרים) וזה גם מן הסתם מה שתורם לקריסת המערכות הכללית בשעות הערב.
לאחרונה יצא לי להגיע לא מעט לדרום העיר וליפו, כי כאמור אני מחפשת כל מיני רהיטי השלמה לבית החדש של אמא שלי. איפה לא הייתי - ברח' הרצל, ברח' אילת, ברח' סלמה, בפלורנטין, בנווה צדק, בשוק הפשפשים. מתחילה להיווצר אצלי תמונה של מה שאני הולכת להמליץ לה לקנות. אני הייתי למעשה בגדר הסייר שלפני המחנה, זה שהולך לסרוק את השטח לפני שמגיעים לשם הכוחות ואומר להם לאן ללכת וממה להימנע.

במהלך הסיור בשוק הפשפשים, פינקתי את עצמי עם ביקור אצל "דוריס מאסטרפיס" המיתולוגית. מדובר באחת החנויות הוותיקות לבגדי יד שנייה באיזור אם לא אחת הראשונות. עכשיו, כשעשו שיפוץ באיזור של הסמטאות של הבאזר המקורה, בכלל נחמד להגיע אליה. נכנס לשם אור טבעי דרך התקרה השקופה שהתקינו שם והמקום נראה יותר מרווח ועושה פחות תחושה קלסטרופובית (או שזה היה רק אצלי?).
דוריס, שעל שמה נקראת החנות, מאוד נחמדה ולא לחוצה ולוחצת ויש אצלה מבחר נאה של פריטים. הבעיה היא שרובם מתומחרים קצת יותר מדי גבוה בשבילי. כבר ראיתי שם כמה פעמים פריטים שהייתי שמחה להעביר לרשותי ונמנעתי בגלל תג המחיר. זה מה שקרה גם הפעם, אבל עדיין היה נחמד להתבונן במבחר שקיים שם. דוריס נוהגת גם להשאיל בגדים להפקות אופנה ופרסומות וחלק מהבגדים בחנות הם קצת יותר מדי out there לטעמי, אבל בכל ביקור אצלה אני רואה לפחות פריט אחד או שניים שהייתי כאמור שמחה לרכוש. לאלו שמתקשים במציאת החנות, דוריס הוסיפה מפת הגעה בצד השני של כרטיס הביקור שלה, אותה אני מצרפת כאן לנוחיותכם.


הנה דוגמה של שתי רכישות שעשיתי אצל דוריס בביקורים קודמים במקום.


ראיתי באותה הזדמנות שנפתחה במתחם השוק ברח' עמיעד חנות חדשה של תכשיטי רובי סטאר, אבל שם בכלל אין מה לדבר על לקנות משהו. לדוגמה, זוג עגילי פפיון צמודים לאוזן עלו ככל הזכור לי 240 או 270 ש"ח, והם עוד היו מהפריטים הכי זולים בחנות. קצת יותר מדי בשביל קנייה אגבית על הדרך ולא בתור מתנה או לכבוד אירוע מיוחד. לא רחוק משם ראיתי שנפתחה חנות בגדי יד שנייה חדשה בשם "עליזה בארץ הפלאות", שזה אחלה שם, אבל כרגע המבחר במקום לא הרשים אותי לטובה.