יום שישי, 2 באפריל 2010

מועד לחול

לא היינו יותר מדי אקטיביים במהלך חול המועד, אלא אם כן אפשר להגדיר ביקור באיקאה ובחנות יד שנייה אחת כפעלתנות רבה. לאיקאה הלכנו לבקשתה של אמו הפולנייה של בעלי, שמעולם לא ביקרה במקום. לדבריה, עכשיו היא יכולה למות בשקט. הייתם חושבים שהיא תתלהב ותקנה חצי מהחנות, אבל היא הסתפקה בשטיח לאמבטיה. כפי שהיא ראתה את הדברים, לא מדובר בריהוט איכותי ואת הפיצ'יפקעס הקטנים שיש שם היא יכולה לקנות ממילא יותר בזול בחיפה. ציפיתי שבגלל חול המועד, יהיה שם גיהנום של צפיפות ודחק, אבל דווקא היה יחסית סביר, אולי בזכות הסניף השני שנפתח בראשון לציון.

בעלי כנראה הרגיש קצת אשם על כך שהוא היה צריך לעבוד ולכן כמעט ולא עשינו כלום בחול המועד, כי אתמול הוא הסכים באופן יוצא דופן ללוות אותי לביקור בחנות יד שנייה בשם "ניבה" באבן יהודה.
למרות שהיישוב הזה ממש לא רחוק מכפר-סבא, כמעט ולא יוצא לי להגיע לשם ומדובר דווקא ביישוב נחמד שיש בו מה לעשות.

קרוב לכניסה לאבן יהודה, בתחנת הדלק שעל כביש 553, יש מסעדה מזרחית טעימה בשם "יונס", ששווה אף היא ביקור. בחול המועד הם היו מלאים עד להתפקע בישראלים לחוצי פיתות (ואנחנו ביניהם).
ביישוב עצמו יש חנות עתיקות בשם "מויש'לה" שפתוחה גם בשבת, חנות עם בגדי מעצבים שנקראת "מכולת" (שבה עדיין לא ביקרתי) וכאמור, יש שם גם את חנות היד שנייה (שפתוחה בימים א'-ה' גם בבוקר וגם בשעות אחה"צ ובשישי רק בבוקר). שמעתי לראשונה על החנות הזו דרך הבלוג "שתיים שאוספות" והתרשמתי שהיא שווה בדיקה מקרוב.

ניבה, שבחצר ביתה ממוקמת החנות ועל שמה היא נקראת, היתה ממש נחמדה. מכיוון שגם הייתי הלקוחה היחידה שם באותו הזמן, היא הקדישה לי הרבה תשומת לב והראתה לי את הפריטים השווים בעיניה בחנות. רוב הסחורה היא ייבוא אישי מניו-יורק. התמחור אינו זול, אך גם אינו יקר במיוחד בהתחשב בכך שברוב המקרים מדובר בפריט שלא תראי על אף אחת אחרת. אני התרשמתי בעיקר מהמבחר של השמלות המהודרות שראיתי שם. מדובר בשמלות ממש מושקעות (חלקן שמלות וינטג') במחירים שמשתווים לאלו שברשתות המסחריות. יש אצל ניבה גם המון אקססוריז - החל מנעליים, תיקים ומשקפי שמש ועד לכובעים ותכשיטים. אני בסוף הסתפקתי בקניית כובע צמר נחמד, אבל תייקתי לי בראש את האפשרות לחזור למקום לפני אירוע, שלכבודו שווה לקנות שמלה מושקעת וייחודית.

ניבה הראתה לי גם את הגלריה הנפרדת שהיא פתחה לא מזמן, גם היא בחצר ביתה, שבה ניתן לרכוש תמונות של הצייר המוכשר יאיר ענבי וגם תכשיטים של מעצבות שונות.

בזאת הסתיימו דיווחי לשבוע זה. שבת שלום וחג שמח.

יום שלישי, 30 במרץ 2010

חסל סדר פסח

אז איך עבר עליכם ליל הסדר? בשלום? הדוד סיפר את הבדיחה הקבועה על למה אוכלים בפסח ביצים טבולות במלח? אצלנו הסדר דווקא עבר יחסית בסדר (כולל הבדיחה הבלתי נמנעת הנ"ל). עשינו קריאת הגדה אקספרס. תוך שעתיים סיימנו את הכל כולל הארוחה באמצע. רק על השירים בסוף ויתרנו.

נורא רציתי לקנות לי איזו שמלה פרחונית לליל החג, אבל לא מצאתי שמלה שאהבתי בשום-מקום ול-H&M כאמור לא הצלחתי להגיע (אגב, אחותי הירושלמית טוענת שבחנות שבקניון מלחה לא מורגש שום לחץ), אז בסוף מיחזרתי את השמלה הסגולה של פטיט איי שלבשתי לאחרונה לחתונה. מאוד חסכוני מצדי.

זה מה שלבשתי לסעודת הצהריים הפחות רשמית שאליה הוזמנו היום. את החולצה קניתי בהרצליה בחנות עודפים של חנות בשם סטיילינג, שלמיטב זכרוני נמצאת ברעננה. נדלקתי על ההדפס של מרלין מונרו סטייל אנדי וורהול שעליה וישר רכשתי אותה. אהבתי מאוד גם את זה שיש לה כיסים ורוכסן שאפשר לפתוח ולסגור. התיק הוא אחד הקניות האחרונות שעשיתי בזמנו באמצעות האינטרנט לפני שהחלטתי לוותר על התענוג המפוקפק הזה (זה כמעט כמו להמר - ייראה טוב במציאות או לא?) וזו דווקא קנייה שלא התאכזבתי ממנה כשראיתי אותה פנים אל פנים. לא זוכרת מהיכן הטבעת.

שתהיה המשך חופשה נעימה ומהנה ותשתדלו לא להעביר אותה כשאתם תקועים בפקקים.

יום שבת, 27 במרץ 2010

הכנות לחג

חולת קניות שכמוני לא תיתן לתלושי השי לחג להיות מונחים אצלה בארנק לאורך זמן. באופן זריז במיוחד אפילו עבורי, הספקתי כבר לבזבז אותם עד תום. בצילום למעלה תוכלו לראות תיעוד של הרכישות. איכשהו יצא שכמעט את כל התלושים הוצאתי ב"משביר לצרכן", מקום שלא יוצא לי לעשות בו קניות בדרך כלל. אולי בגלל שאני נוטה לקנות מוצרי קוסמטיקה עם התלושים והמשביר הוא מקום לא רע לקניית קוסמטיקה והלבשה תחתונה, שזו רכישה נוספת שעשיתי במקום וכך גם הכובע האפור.
אולי אני צריכה להרגיש אשמה שבזבזתי את כל התלושים על עצמי, אבל מכיוון שכבר דאגתי לקנות מתנה למארחת שלנו בליל הסדר וגם צ'יפרתי את בעלי במתנות נחמדות שקיבלתי ממקומות העבודה האחרים שלי, אז נראה לי שהשד אינו כה נורא. הייתי יכולה אמנם לשמור את התלושים לקניית מוצרי מזון, אבל לא התחשק לי (גם ככה התלושים לא הספיקו לי בסוף לקניית כל הדברים שתכננתי לרכוש עמם בעודי פטורה מנקיפות מצפון על כך שאני מבזבזת כסף).

לגבי דברים אחרים יש לי הצתה יותר מאוחרת. רוב הטרנדים האופנתיים משפיעים עליי זמן רב לאחר שכבר עשו סיבוב בכל השכונה. כך יצא שרק עכשיו רכשתי לעצמי זוג משקפיים בהתאם לטרנד הגיק שיק השולט במחוזותינו כבר מעל לשנה. אני צריכה משקפיים אמנם רק לנהיגה, אבל נראה לי שאשמור את הזוג הזה כפי שהוא ללא מספר (כן, זה מגוחך, אני יודעת, אבל זה אופנתי) בתור אביזר ותו לא לזמנים בהם ארצה לתת ביטוי לחננה הפנימית שבתוכי.
את המשקפיים קניתי אצל ההוא שליד "עץ המשקפיים" באלנבי והם עלו לי רק 30 שקלים, כך שבסכומים כאלה אני מרשה לעצמי להיכנע לטרנדים שאינם פרקטיים.

באותו אופן יצא שרק עכשיו התחלתי להתלהב מטרנד היוגורטיות ששטף בסערה את ארצנו (או לפחות את איזור המרכז והשרון). במיוחד אני אוהבת את השילוב של יוגורט טבעי עם תותים, נשיקות ורוטב סילאן.

זהו להפעם. יצא לי פוסט קצר במיוחד.

יום חמישי, 25 במרץ 2010

משומשת במצב טוב

אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשהגעתי לגיל 18, היה להחליף קופת חולים. קופת חולים כללית, לפחות זו שבבני-ברק, היתה מקום שלא רציתי שכף רגלי תדרוך בו שוב. אולי זה קשור לצפיפות האוכלוסין בבני-ברק ולחוסר היכולת של רופאי ועובדי הסניף שם לעמוד בכמות הזו של החולים, אבל אני זוכרת היטב איך סבלתי בכל ביקור שהייתי חייבת לעשות למקום הזה והרגשתי כמו מספר חסר חשיבות שעושים לו טובה שמתייחסים אליו.
אמנם מאז עברו לא מעט שנים ונעשתה איזושהי רפורמה בקופ"ח כללית, אבל עדיין יש להם המון מה לשפר. אתמול ליוויתי את אמא שלי, שהיתה צריכה להגיע לקופ"ח להמשך הטיפול באירוע המוחי שעברה והיתה לי הרגשת דז'ה וו מחדר המיון לפני שבוע. העברנו שם מעל לשלוש שעות, רובן בהמתנה בתור. חצי מרופאי הסניף יצאו לחופשה והיתה שם רופאה מחליפה שניסתה לעשות כמיטב יכולתה תחת הלחץ, אבל התקשתה לעמוד בו.
נאלצתי לעשות שתי גיחות למקום בו החניתי על מנת להכניס עוד כסף למדחן כדי לא לחטוף דו"ח בזמן שהמתנו שם בתור. בנוסף לכל זה, אחרי שעה וחצי של המתנה, כשסוף כל סוף הגיע תורנו להיכנס אל הרופאה, נפל החשמל ברחבי הבניין, דבר שהבנתי שקורה שם לעתים קרובות, ונאלצנו להתבונן בעיניים כלות איך הרופאה מכניסה אליה לחדר לפנינו את כל מי שלא היה זקוק למחשב לצורך הטיפול בו. אנחנו לצערנו הזדקקנו למחשב. רק כעבור חצי שעה חזר המחשב לתפקד ונכנסנו סוף כל סוף אל הרופאה. עם כל זאת, אני חייבת לציין שהצוות במקום היה מאוד נחמד ואדיב, שזה כבר שיפור עצום לעומת מה שאני זוכרת מזמנים עברו. מצד שני, נחמדות אינה שווה ליעילות.
אחד הדברים שהצליחו בכל זאת לשעשע אותי במקום היו הכרזות החרדיות של חמודי, שכנראה הוכנו במיוחד עבור סניפים באיזורים דתיים. מסתבר שלמרות גילו הצעיר, חמודי כבר הספיק לחזר בתשובה.



יום קודם, בזמן שעברתי במדרחוב בנחלת בנימין בת"א, גיליתי במקום חנות יד שנייה חדשה. הן צצות באיזור הזה כמו פטריות אחרי הגשם. החנות נקראת "מלכת הכיתה" והיא ממוקמת בנחלת בנימין מס' 8 בתוך בניין ישן מדהים ומשופץ. העיצוב בפנים מזכיר גם הוא דירה ישנה מהודרת. חדר פנימי אחד מוקדש לייבוא מחו"ל (ברלין למשל) ויש בחנות גם קצת בגדי גברים, ספרים ואביזרים. המבחר מאוד מגוון, אבל לצערי המחירים לא הכי נוחים. מי שמחפשים פריטים מיוחדים ומוכנים לשלם עליהם, ימצאו שם את מבוקשם.

יום ראשון, 21 במרץ 2010

בארץ המראות

בשבת היינו בסרט "אליס בארץ הפלאות" בגרסת ה-3D. כל-כך ציפיתי לראות את הסרט הזה, שהזמנתי לו כרטיסים שבוע מראש. זה סרט טים ברטוני טיפוסי, עם עולם פנטזיה עשיר וקצת אפל וויזואלית הוא נראה נהדר, אבל משהו בסרט הזה בכל זאת אכזב אותי ואני לא מצליחה לשים את האצבע על הגורם המדויק לכך. אולי הוא פשוט יוצא נפסד בהשוואה מול "אווטאר". קראתי אצל מבקר הקולנוע יאיר רווה שבעוד ש"אווטאר" צולם בטכניקת התלת מימד וכולו כמו מכוונן לפורמט הזה, "אליס בארץ הפלאות" הותאם לפורמט ה-3D רק בדיעבד. זה דבר שאכן מורגש בצפייה בסרט. היתה לי פחות הרגשה של וואו בסוף הסרט של ברטון לעומת ההרגשה בסופו של הסרט של ג'יימס קמרון. אחרי שאתה יוצא מ"אווטאר", אתה מרגיש כאילו ביקרת בעולם אחר ופתאום המציאות האמיתית שלך נראית לך לזמן קצר קצת שטוחה, כאילו היא דו ממדית או משהו בהשוואה ליקום של הסרט. אני בכלל לא מתייחסת לעלילה בסרטים הללו, שבשני המקרים היא די צפויה מראש ומשחקת תפקיד משני לעומת הטכניקה והצילום.

זה מה שלבשתי לכבוד היציאה לסרט. את הסוודר מצאתי בארון של אמא שלי כשחיפשתי דברים להביא לה לבי"ח וישר הלאמתי לה אותו. פסים הרי עדיין אופנתיים והרגשתי חזק בתוך המוטיב הימי כשאני לבושה בסוודר הזה.

ככה הוא נראה כשהוא מכופתר


אתמול שילבתי ביקור בבי"ח בלינסון עם גיחה קצרה לקניון עזריאלי. חשבתי שאולי העניינים התחילו להירגע קצת בחנות של H&M ואני אוכל לקנות איזו שמלה פרחונית לכבוד פסח, אבל התור לכניסה לחנות עדיין מטורף. להערכתי המתנה בתור הזה אורכת מעל חצי שעה. בסוף ויתרתי ובמקום זה קפצתי לחנות החדשה של GAP בקניון וקניתי לי טי שרט קצרה לבנה עם עם רקמה של פרח בצד אחד שקצת מוסיפה עניין לחולצה הבסיסית הזו.


לפחות בגאפ לא היו בלאגן ותורים, רק מחירים מפוצצים (ואולי זה מה שמסביר למה אין שם בלאגן ותורים).

קחי עוד נשימה


כנראה שאני סאקרית של שירים קיטשיים רומנטיים, במיוחד אם מדובר בדואטים. שמעתי היום לראשונה דואט של הזמר חן אהרוני ביחד עם הדוגמנית אסתי גינזבורג (?) שנקרא "נשימה" וממש אהבתי אותו. קבלו קישור לאתר שבו אפשר להאזין לו.