בדד

אז זהו, בעלי נסע לנסיעת עבודה של חצי שנה לבולגריה והשאיר אותי לבד עם החתולים. הוא אמנם יחזור לביקור כל שבועיים ומן הסתם גם אני אסע לבקר אותו, אבל אני מרגישה שאני חוזרת קצת לימי הרווקות שלי, לתקופה שבה התגוררתי לבדי. לפחות החתולים כאן לארח לי חברה.

דווקא אני חושבת שאני טובה בלהיות לבד (כמו שאמר לי פעם גיסי בזמן שהייתי רווקה) ואפילו זקוקה לזה מדי פעם גם בתוך הזוגיות - קצת זמן איכות עם עצמי שבו המחשבות פונות פנימה או שאני עושה רק מה שמתחשק לי לעשות (או לא לעשות) בלי לדפוק חשבון לאף אחד. בימים שבהם אני עובדת ימים ארוכים, שקט ושלווה בערבים דווקא באים לי טוב. נראה לי שעיקר הבעיה תהיה בסופי שבוע ובחגים, שבהם יש לי כמות כזו של שקט ושלווה, שאפילו לי נמאס מחברת עצמי ומתחיל לשעמם לי.
מצד שני, עכשיו שהקיץ מתחיל במרץ, לא אמורים להיות חסרים אירועים ללכת אליהם בסופי השבוע אם יתחשק לי ואצליח לגייס לצורך כך חברה או קרובת משפחה. כבר בסוף השבוע הזה יש למשל אירוע מעניין שנקרא "בתים מבפנים" בת"א.
אפילו אם הזמן יעבור מהר, יש לא מעט הקרבה בפרידה מתמשכת מבן הזוג שלך, מה גם שאת יום הנישואים השלישי שלנו שמתקיים מחר נאלץ להעביר בנפרד (לחגוג אותו כבר חגגנו לפני שנסע).

ואם לחזור לענייני אופנה, ביקרתי השבוע בחנות של ויצו שנקראת "הביגודית" בסמטה שיוצאת מרח' קינג ג'ורג' בת"א. זו חנות שאני מבקרת בה מדי פעם למרות שאני מתקשה למצוא שם מציאות שוות, פשוט בגלל המחירים הכל-כך נוחים. מתחיל להיות ממש קשה למצוא בת"א חנות יד שנייה שהבגדים בה מתומחרים במחירים מפתים. אם כבר אני קונה שמלה ב-180-280 ש"ח, אני אעדיף לקנות אותה ברשתות הגדולות. אמנם היא תהיה פחות ייחודית, אבל לפחות יש להם בגדים בדיוק במידה שלי.
בחנות של ויצו צריך ממש לחפור כי יש להם כמויות מטורפות של הכל מכל וכל - בגדים לנשים, גברים וילדים, תיקים, תכשיטים, סנדלים, נעליים ומגפיים, ואפילו ספרים, כלי מטבח, צעצועים ווילונות.
כמות התמונות שצילמתי שם כבר תעיד על המבחר הגדול במקום. מה שכן, אחוז קטן מאוד מהבגדים שם מדבר אליי וצריך לחפש מציאות בפינצטה. מצד שני, עכשיו אחרי פסח, הגיעה אליהם סחורה "חדשה" בכמויות מסחריות, אז הסיכוי למצוא מציאות קצת גדל. אני קניתי שם הפעם אוברול קצר מג'ינס בצבע קרם של גאפ ב-40 ש"ח.

הסיבה שקפצתי לשם מלכתחילה היא כי עכשיו שהקיץ הגיע, מתחשק לי פתאום ללבוש חצאית, שזה דבר שלא קרה לי הרבה זמן. בגלל עברי הדתי אני כנראה קצת נרתעת מכל העניין הזה של חצאיות, שכן באסוציאציה שלי זה ישר מחזיר אותי לימים ההם. בד"כ אני מעדיפה או מכנסיים או שמלה. עכשיו פתאום בא לי על חצאית פרחונית או סתם צבעונית, שיש לה קצת נפח. משהו בסגנון החצאית הזו של מארק ג'ייקובס.

בינתיים לא מצאתי משהו דומה באתרי החיפוש הרגילים שלי, אבל עוד לא אמרתי נואש.

Casual Friday

חולצה ותיק: H&M, מכנסיים: זארה, סנדלים: סטיב מאדן

אז שבנו לשגרה ולחדשות רעות שקשורות לבריאות של אמא שלי, מה שישר החזיר אותי לקרקע המציאות בחבטה עזה. זה גורם לי לרצות להתחפר עוד יותר עמוק בקליפה שלי בין קירות ביתי בניסיון למצוא כוחות להתמודד עם הקשיים שניצבים כרגע בפניי, שאינם מוגבלים רק לבריאותה של אמי.
שטחית שכמוני, אחד מהדברים שמנחמים אותי זה קניות. אולי זה קשור גם לכך שלפחות בתחום הזה אני מרגישה שיש לי אלמנט מסוים של החלטה ובחירה ושאינני חסרת אונים מול התרחשויות שאין לי יכולת לשלוט בהן.
בתחילת השבוע חזרתי לביקור נוסף ב-H&M, הפעם לצורך הצטיידות של בעלי בבגדים לקראת נסיעת העבודה שלו לחו"ל וכמובן שלא עמדתי בפיתוי ורכשתי לעצמי עוד שני פריטים - החולצה הצהובה והתיק השחור הענק שבתמונה. נראה לי שכמו בזארה, הולכת להיות שם תחלופה גבוהה של הבגדים, אור לשינויים הרבים שראיתי בתצוגה בפעם השנייה שביקרתי שם.

ואם אנחנו כבר עוסקים בנחמות הקטנות של החיים, הרבה זמן לא הצגתי כאן את את אוסף האקססוריז שלי. חשבתי להציג את הדרך שבה אני מאחסנת את אוסף התכשיטים המכובד, אם כי הלא יקר ברובו, שלי.

את הסטנד לתכשיטים מעץ שתלוי על הקיר קניתי בדוכן בנחלת בנימין וכך גם את שתי קופסאות התכשיטים מזכוכית, אחת לטבעות והשנייה לסיכות ראש.
בסיכות הראש עשיתי שימוש בעיקר בתקופה שבה הסתפרתי בצורה קטסטרופלית והייתי חייבת משהו שירסן את הפוני הסורר שנכנס לי כל הזמן לעיניים (שמעתי את הספר אומר לאחד העוזרות שלו מעל לראשי בזמן שסיפר אותי, ש"היום הוא במצב רוח קצר". כבר אז התחלתי לחשוד בחושי החדים שטוב לא ייצא מהתספורת הזו. זה לפעמים מה שקורה כשמנסים ספר חדש. אתם יכולים כבר לנחש שכף רגלי לא דרכה שנית במספרה הזו).

קופסת סיכות הדש הייתה במקור קופסה של שעון פוסיל שקניתי ממש מזמן. יש להם קופסאות פח ממש יפות ששוות התייחסות בפני עצמן. את רוב אוסף הסיכות הללו קיבלתי בירושה מאמא שלי. לצערי יוצא לי לעשות בהן מעט מאוד שימוש. איכשהו, הדבר האחרון שאני חושבת עליו בבוקר כשאני מסתכלת במראה לפני שאני יוצאת מהבית, הוא "המממ... חסרה כאן סיכת דש על מנת להשלים את האאוטפיט הזה".

בתקווה לעתיד עם חדשות טובות יותר, מאחלת לכולם שבוע טוב ומוצלח.

הי צפונה לצפת

לקראת יום הנישואים שלנו ונסיעת עבודה של בעלי, בעלי העלה רעיון נהדר לחפש איזה דיל לסופ"ש בצימר בצפון. זכרתי המלצה של חברה על "וילה גליליי", מלון בוטיק רומנטי וקטן בסגנון צרפתי בצפת ואחרי בדיקה, התברר שאם מגיעים אליהם באמצע השבוע (שזה כולל גם את הלילה שבין שבת לראשון), יש להם דיל ממש שווה שכולל שהות של לילה אחד במסגרת של חצי פנסיון + ארוחת שף בערב + שני טיפולי ספא במחיר סביר לחלוטין. כך מצאנו את עצמנו ביום שבת בצהריים כשאנחנו עושים את דרכנו צפונה.
כל-כך הרבה זמן לא ישנתי מחוץ לבית, שכבר לא זכרתי איך ומה לארוז. ארזתי כמובן יותר מדי ובסוף איכשהו עדיין התקשיתי למצוא מה ללבוש במהלך השהות הקצרה שלנו שם.

בדרך לצפת עצרנו במצפה נטופה (קרוב לצומת גולני) כי חיפשנו מקום יפה בו נוכל לאכול את הסנדוויצ'ים שהכנו לארוחת הצהריים ובמקרה הגענו למצפה עם הנוף המדהים הזה שיש ממנו תצפית פנורמית על כל איזור הגליל, כולל הכינרת.

במלון עצמו היתה אווירה מאוד רגועה ושלווה. נראה לי שזה גם בגלל שהמלון לא מארח ילדים וגם בגלל שהיה שם יחסית ריק. היו בסה"כ, ביחד אתנו, 5 זוגות שהתארחו במלון באותו הערב.

החדר שלנו

פינות במלון

חשבנו להיכנס לבריכה הנחמדה והקטנה של המלון, אבל בסוף היה קר מדי לשם כך, אז רק רבצנו קצת על הכיסאות נוח לצידה והרבצתי פוזות לכבוד המצלמה ולכבוד המציל והזוג הנוסף שישב גם הוא על שפת הבריכה כששניהם עטופים היטב בחלוקי המגבת שלהם (לא מבינה למה בכלל צריך מציל בבריכה בעומק 1.50 במלון שלא מארח ילדים. אולי הם חוששים שאיזה גמד יגיע להתארח).

למחרת עשינו סיור קצר בסמטאות צפת העתיקה ועברנו גם במדרחוב ירושלים הסמוך לספוג קצת אווירה צפתית. בסמטאות ניתן היה לראות בעיקר קבוצות של תיירים מחו"ל, בתי כנסת עתיקים והמון גלריות לאמנות עם מחירים מופקעים.

אח"כ כבר שמנו את פעמינו בחזרה למרכז ובחזרה אל הפקקים והלחצים של חיי היום-יום. היה קצר ובטוב טעם.