הומה נפשי לקראת מפגש

חיכינו חיכינו, ציפינו ציפינו, וכגודל הציפייה - גודל האכזבה. כאמור, הצלחתי השבוע להגיע אל היעד המבוצר והמבוקש שנקרא H&M. הייתי שם בשעות הבוקר והחנות היתה די מלאה, אבל לפחות נראה שהתור מחוץ לחנות בוטל ואיננו עוד.

כפי ששמעתי מרבות אחרות שכבר ביקרו בחנות, גם אני יצאתי משם בהרגשה של אכזבה. הייתי ממש צריכה להתאמץ כדי למצוא משהו לקנות. או שהם הביאו לארץ פריטים ממש משעממים מהקולקציה שלהם או שבנות ישראל הספיקו לחסל כבר כל פריט טרנדי שהיה בנמצא. קולקציית הגארדן, שממנה חשבתי לקנות איזו שמלה פרחונית, פשוט גרמה לי לפהק.
בסוף הלכתי על שמלת כפתורים קלאסית וענק צבעוני שלא עמדתי בפניו, אפילו שבטח אפשר יהיה לראות אותו עכשיו בכל פינה. מחלקת האקססוריז היתה מאוד דלה בהשוואה למחלקות כאלו של H&M שראיתי בחו"ל. רק במחלקת ההלבשה התחתונה הרגשתי שאני נמצאת בחנות סטנדרטית של הרשת וקניתי כמה זוגות של תחתונים מכותנה אורגנית וגם סט של גרבוני קרסול.

חשבתי שהענק והשמלה יכולים להשתלב יפה ביחד, אבל בבית גיליתי שהצווארון של השמלה הזו לא מאפשר לראות את הענק, אז הסתפקתי במשהו צנוע יותר במקומו ביחד עם השמלה. את הענק אני כבר אשדך עם אאוטפיטים אחרים. יש לו את היכולת לשדרג הופעה משעממת ולעשות אותה למעניינת וצבעונית יותר.

לסיכום - נכון לעכשיו, זארה עולה עליהם במבחר ובטרנדיות. לא נותר אלא לקוות שהם ישתפרו להבא ושלא יביאו לכאן רק שאריות פושרות של קולקציות משמימות. נחכה ונראה.

תיאוריית הכאוס

עכשיו שהגיע לסיומו יום השואה, אני מרגישה שאפשר כבר להעלות פוסטים על דברים שטחיים יחסית כמו אופנה.
נעדרתי בשבוע האחרון קצת מהבלוג. זה לא שלא היו התפתחויות אופנתיות, אבל גם הימים לא התאימו לעיסוק שכזה וגם החומרים לא הצליחו להתגבש לי לכדי פוסט אחיד ולינארי. בסוף החלטתי שלעזאזל עם הסדר וההיגיון ושאני פשוט הולכת לכתוב על מה שנראה לי שווה התייחסות. אז ממה נתחיל?

אולי בזה שכנראה שאסור לי להיחשף לעיתוני אופנה. אח"כ אני מסמנת לי בראש דברים שמצאו חן בעיניי ולא מוצאת מנוחה עד שאני משיגה את היעד או משהו שמתקרב אליו לפחות.
כבר הרבה זמן אני מחפשת טבעת שראיתי מזמן מזמן ב-ELLE, זו שנראית כאילו שהיא מורכבת מהרבה כדורים מוזהבים קטנים (בערך באמצע ערימת הטבעות מצד ימין בתמונה, מתחת לטבעות עם האבנים השחורות).

עד שכבר מצאתי טבעת דומה באחד מדוכני האקססוריז בסינמה סיטי גלילות, היא היתה כל-כך קטנה, שהיא התאימה לי רק לזרת. לאחרונה ביקרתי שוב בדוכן הזה, של מעצבת תכשיטים בשם רביד וקסלר גרוס, וראיתי שהיא התחילה ליייצר טבעות כאלו גם בהיקפים גדולים יותר. בסוף הלכתי על שתי טבעות במקום אחת, כי הטבעת הזו לבדה היתה דקה וחסרת נוכחות מדי. מסתבר שזו גם היתה ההמלצה של עיתון ELLE בזמנו - להערים על האצבע כמה טבעות דקות ביחד. דווקא את זה לא זכרתי. בכל אופן, במקרה הזה עוד היה יחסית פשוט להשיג את המטרה שסימנתי לי.

יש אבל דברים שכנראה יצטרכו להישאר בלתי מושגים עבורי - למשל אוברול של המעצבת אניה פליט, שראיתי על הדוגמנית דנה פרימן בצילום במגזין "את" (שנייה מימין בתמונה).

ביקרתי השבוע בכיכר מסריק בת"א בחנות החדשה שפתחה שם המעצבת (במקום החנות שהיתה לה במתחם גן החשמל) ומסתבר שהאוברול הזה עולה 1200 ש"ח! מעניין אותי מי משקיעה סכומים כאלו בקניית בגדים (מבלי שהיא מקבלת הנחת סלבריטי). עד שאני אזכה בלוטו, אין לי שום כוונה (או יכולת) להוציא כל-כך הרבה כסף על פריט ביגוד אחד, שיקי ככל שיהיה.

עדיין במתחם מסריק - גיליתי שאחת החנויות האהובות עליי באיזור, Fillya, שתמיד אפשר היה להשיג שם פרטי יבוא חמודים מהמזרח הרחוק, בסגנון של הסחורה בחנויות של "קאלה" ו"אמה", עברה שינוי מצער (מבחינתי לפחות) ומעכשיו יש שם בעיקר פריטים של מעצבים ישראלים. המחירים כמובן בהתאם. ניתן להשיג שם עיצובים של תמר קירשברג, נועה שדה, ספוילד באסטרד, מיס גיישה, קרן ברוך, רוני קנטור, ענבל רביב, פטיט איי ועוד. כל זה לא עשה עליי רושם כשראיתי שם מחירים מוגזמים של 800 ש"ח לשמלת קיץ חמודה, לא זוכרת של מי. לא נסחפנו בכלל.

ואם כבר מדברים על פריטים יקרים, יש במתחם מסריק גם חנות יד שנייה יוקרתית, או יותר נכון חנות וינטג', שנקראת "גלרי פריזיין" (פרישמן 86). מעולם לא רכשתי שם כלום כי המחירים בחנות כאמור קצת גבוהים לטעמי, אבל מסתבר שיש להם גם קומת מרתף, שבה ניתן למצוא פריטים בסייל במחירים של 100-200 ש"ח. הסחורה בחנות מיובאת מפריז, כשבחלק מהמקרים מדובר בפריטים שמעולם לא נעשה בהם שימוש. אתם מוזמנים לשטוף את העיניים בשלל התמונות שצילמתי שם.

קומת המרתף/ קומת הסייל

למי שמעוניין בפרטים נוספים על החנות, כמו גם על הבוטיק החדש שבעליה פתחו ברחוב החשמונאים, קבלו קישור לכתבה בעניין במגזין האינטרנט של גלריה של עיתון הארץ.

לסיום, יש לי עדכון בעניין מועד פתיחת החנות של H&M בקניון G בכפר סבא למי שגר באיזור. עברתי שם השבוע וראיתי שבאוגוסט הולכת להיפתח שם חנות ענקית של 2 קומות. עם זאת, לאחר הביקור שעשיתי לאחרונה סוף כל סוף בחנות שלהם בקניון עזריאלי, אני כבר לא בטוחה שמדובר בכזה שוס, אבל על כך כבר בפעם אחרת.

יצא לי בסוף דווקא פוסט די מאורגן. כנראה שאני מתקשה בכל זאת לאפשר לתוהו ובוהו לקבל שליטה חופשית.

משפחתי וחיות אחרות (זה היה צריך להגיע מתישהו)

אחרי הרבה זמן שלא קיימנו את מסורת מפגשי בנות המשפחה שלנו שכוללים ביקור בחנות יד שנייה ואיזה בית-קפה לפני או אחרי, הצלחנו ערב החג השני סוף כל סוף למצוא הזדמנות למפגש שכזה, אם כי במתכונת של מינוס אחת (המניאקית נסעה עם בעלה לרומא).
הפעם חנות היד השנייה הוחלפה במכירה הביתית של נגה בנווה צדק ובית הקפה עלה לנו ברגליים דואבות, אחרי שהסתובבנו בכל האיזור של כרם התימנים בחיפוש אחר איזו מסעדה וגילינו שכל החומוסויות והמסעדות הביתיות באיזור סגורות בגלל החג. בכוחותינו האחרונים עשינו את דרכנו עד לביסטרו "הכובשים" ברחוב הכובשים והשתדלנו להשתלב ולהיראות איניות וקוליות כמו המלצריות ושאר הסועדים במקום.

הנה כמה רשמים מהמכירה של נגה, שממנה יצאה כל אחת מאתנו עם שלל נחמד (והכי כיף - כל פריט עלה לנו רק 5 ש"ח ומחיר הכניסה היה שקית בגדים ישנים שלנו):

בהשפעת הפוסט הזה של standing ovation והתמונה של אלכסה צ'אנג שראיתי שם, זה מה שלבשתי לשיטוטינו ברחבי העיר. אני בקיצור בהחלט בעד טרנד הדאבל דנים, כשהוא מיושם עם פריט אחד שהוא יותר כהה מהשני, כפי שממליצים בגארדיאן הבריטי.

חולצה: חנות בשם פפראצ'י בכפר-סבא, מכנסיים: זארה, תיק: H&M (ישן)

וזה מה שלבשו האחייניות הנחמדות והמקסימות שלי:

והנה כמה חיות אחרות:

מועד לחול

לא היינו יותר מדי אקטיביים במהלך חול המועד, אלא אם כן אפשר להגדיר ביקור באיקאה ובחנות יד שנייה אחת כפעלתנות רבה. לאיקאה הלכנו לבקשתה של אמו הפולנייה של בעלי, שמעולם לא ביקרה במקום. לדבריה, עכשיו היא יכולה למות בשקט. הייתם חושבים שהיא תתלהב ותקנה חצי מהחנות, אבל היא הסתפקה בשטיח לאמבטיה. כפי שהיא ראתה את הדברים, לא מדובר בריהוט איכותי ואת הפיצ'יפקעס הקטנים שיש שם היא יכולה לקנות ממילא יותר בזול בחיפה. ציפיתי שבגלל חול המועד, יהיה שם גיהנום של צפיפות ודחק, אבל דווקא היה יחסית סביר, אולי בזכות הסניף השני שנפתח בראשון לציון.

בעלי כנראה הרגיש קצת אשם על כך שהוא היה צריך לעבוד ולכן כמעט ולא עשינו כלום בחול המועד, כי אתמול הוא הסכים באופן יוצא דופן ללוות אותי לביקור בחנות יד שנייה בשם "ניבה" באבן יהודה.
למרות שהיישוב הזה ממש לא רחוק מכפר-סבא, כמעט ולא יוצא לי להגיע לשם ומדובר דווקא ביישוב נחמד שיש בו מה לעשות.

קרוב לכניסה לאבן יהודה, בתחנת הדלק שעל כביש 553, יש מסעדה מזרחית טעימה בשם "יונס", ששווה אף היא ביקור. בחול המועד הם היו מלאים עד להתפקע בישראלים לחוצי פיתות (ואנחנו ביניהם).
ביישוב עצמו יש חנות עתיקות בשם "מויש'לה" שפתוחה גם בשבת, חנות עם בגדי מעצבים שנקראת "מכולת" (שבה עדיין לא ביקרתי) וכאמור, יש שם גם את חנות היד שנייה (שפתוחה בימים א'-ה' גם בבוקר וגם בשעות אחה"צ ובשישי רק בבוקר). שמעתי לראשונה על החנות הזו דרך הבלוג "שתיים שאוספות" והתרשמתי שהיא שווה בדיקה מקרוב.

ניבה, שבחצר ביתה ממוקמת החנות ועל שמה היא נקראת, היתה ממש נחמדה. מכיוון שגם הייתי הלקוחה היחידה שם באותו הזמן, היא הקדישה לי הרבה תשומת לב והראתה לי את הפריטים השווים בעיניה בחנות. רוב הסחורה היא ייבוא אישי מניו-יורק. התמחור אינו זול, אך גם אינו יקר במיוחד בהתחשב בכך שברוב המקרים מדובר בפריט שלא תראי על אף אחת אחרת. אני התרשמתי בעיקר מהמבחר של השמלות המהודרות שראיתי שם. מדובר בשמלות ממש מושקעות (חלקן שמלות וינטג') במחירים שמשתווים לאלו שברשתות המסחריות. יש אצל ניבה גם המון אקססוריז - החל מנעליים, תיקים ומשקפי שמש ועד לכובעים ותכשיטים. אני בסוף הסתפקתי בקניית כובע צמר נחמד, אבל תייקתי לי בראש את האפשרות לחזור למקום לפני אירוע, שלכבודו שווה לקנות שמלה מושקעת וייחודית.

ניבה הראתה לי גם את הגלריה הנפרדת שהיא פתחה לא מזמן, גם היא בחצר ביתה, שבה ניתן לרכוש תמונות של הצייר המוכשר יאיר ענבי וגם תכשיטים של מעצבות שונות.

בזאת הסתיימו דיווחי לשבוע זה. שבת שלום וחג שמח.