יום שני, 2 באוגוסט 2010

פרו ורבו

ונוס מווילנדורף

שלום לכולם. אני שבה לגיחה קצרה כדי להעלות טקסט שכתבתי לפני מעל חודש ורציתי לפרסם כאן בבלוג, אבל נמנעתי כי לדעתו של בעלי זהו פוסט שייתכן שאני אתחרט שפרסמתי אותו ביום מן הימים. אחרי המון מחשבה, החלטתי שאני שלמה עם הדברים הנאמרים ולא נראה לי שיהיו לי אי-פעם בעיות עם מה שכתבתי כאן.
בלי הקדמות נוספות, הרי הוא לפניכם:

אני לא יודעת אם זה קורה רק בישראל או שזה ככה בכל מקום בעולם, אבל אני מרגישה לפעמים שאני חיה את חיי לפי מה ש"צריך לעשות". צריך ללכת לגן, צריך ללמוד בבי"ס, צריך להכין שיעורים, צריך לעשות בגרות, צריך ללכת לצבא/ שירות לאומי, צריך ללכת לאוניברסיטה, צריך להשיג עבודה, צריך להכיר בן זוג ואחר-כך צריך להתחתן, צריך להביא ילד ראשון ואח"כ עדיף שגם עוד אחד. צריך לגדל אותם בדרך כזו או אחרת, צריך לדאוג להורים המזדקנים. מעין מסלול שכולנו, פחות או יותר, הולכים בו ומי שמנסה להיות קצת אחר, משלם על כך מחיר.

תוסיפו לכל הנ"ל את כל ה"צריך" הקטנים יותר של חיי היום יום – כמו לשלם חשבונות ומיסים, ללכת לארוחות חג/ חתונות/ בריתות / הלוויות ועוד, לעשות קניות, לנקות את הבית, לבקר את ההורים ועוד כהנה וכהנה ונראה שבאמת שאין לעניין הזה סוף.
(אני רק אוסיף ואומר, כי בעלי אמר לי שאני יוצאת קצת מבואסת מהחיים בעקבות הקטע הנ"ל, שכמובן שאפשר גם ליהנות מהדרך ולתפוס רגעים של כיף בין ה"צריך" ואפילו בתוך ה"צריך").

הרבה מה"צריך" הללו נועדו להכניס קצת סדר לחיים, אבל נראה שרבים אחרים מהרשימה אנחנו מאמצים סתם ככה, בלי ממש לדעת למה זה טוב, פשוט כי זה המסלול שכולם הולכים בו.
קחו לדוגמא את עניין קידוש הילודה בישראל. על נשים מגיל מסוים, שעדיין אין להן ילדים, מסתכלת החברה בתמיהה מהולה ברחמים. למה בעצם? בגלל שיש לנו רחם, חובה עלינו לעשות בו שימוש? לצורך מה? לספק בשר תותחים לצבא? לעזור לדמוגרפיה כנגד החרדים או כנגד הערבים? שיהיה עוד מישהו שישלם מיסים? האם כל אישה, רק בגלל שיש לה את הציוד המתאים לכך, באמת מרגישה דחף פנימי אמיתי להפוך לאם? הרי העובדות בשטח מוכיחות שלא כולן מתאימות לתפקיד הזה, כמו שלא כל הגברים מתאימים לתפקיד האבא (כפי שנוכחנו למרבה העצב ממש לאחרונה בטרגדיה בנתניה). אז למה הדחיפה הבלתי פוסקת הזו והציפייה מכל אחת ואחד ללדת ילדים?

הרי בסופו של דבר, הילדים הללו נולדים לתוך עולם, שדמוגרפית כבר יותר מדי צפוף גם ככה, שעתידו לא נראה ורוד ושההתמודדות היום יומית אתו רק הולכת ונעשית קשה יותר ויותר ככל שעוברות השנים.
אז למה? כדי שיטפלו בנו כשנהיה זקנים? שוב, העובדות בשטח מוכיחות שזה לא מה שתמיד קורה ואומלל הילד שזו הסיבה לקיומו בעולם הזה. זו פשוט יותר מדי אחריות להפיל על הדור הבא, שלא בחר בתפקיד הזה לעצמו. רוב הסיכויים הנם שבסופו של דבר תמצא את עצמך בכל זאת מעביר את שנות זקנותך כשלצדך איזו פיליפינית או באיזה בית אבות.

הסיבה האמיתית היחידה לדעתי שמצדיקה הבאת ילדים לתוך העולם הדפוק הזה הוא דחף אמהי (או אבהי) חזק ואמונה שנוכל בכל זאת לגדל את הילדים שלנו עם הרבה אהבה, נצליח לספק להם כלים להתמודד עם מה שצפוי להם בחייהם ונגדל דור שיהיה אולי טוב יותר מהדור הקודם.
הבעיה היא, שאחרי כל הלחץ החברתי, הלאומי והמשפחתי הזה, כבר לא תמיד ברור מהי הסיבה האמיתית שבשלה כל-כך הרבה נשים יעשו הכל כדי ללדת ילד משלהן.
לסיכום – אמנציפציה נשית עוד רחוקה מאתנו בהרבה תחומים. בנושא הבאת ילדים לפחות - שטיפת המוח והלחץ הסביבתי עדיין חיים וקיימים.

זהו, אמרתי את מה שרציתי לומר. שיהיה לכולכם קיץ מהנה ותשתדלו לשרוד איכשהו את החום המעיק הזה.

6 תגובות:

  1. קודם כל- תענוג שחזרת!
    על אף שלי באופן אישי יש דחף אימהי ואני יודעת שאשמח להביא ילד לעולם, אני בהחלט מסכימה עם מה שכתבת.
    הורים רבים מביאים ילדים לעולם רק כדי לצאת מידי חובה והחינוך שלהם מצביע על כך.
    אני לא מתייחסת למקרי קיצון כמו התעללות ורצח אלא על כל מיני מקרי ביניים שאף אחד לא מתייחס אליהם: על הורים שמביאים ילדים לעולם מבלי להיות מוכנים לכך, מבלי מוכנות אמיתית להשקיע בהם ולגדל אותם. אולי הגיע הזמן שנהיה כנים עם עצמנו ומי שלא מרגיש מוכן להביא ילד- מוטב שיכיר בעובדות וימנע מיצירת חיים שנידונו במובנים רבים לסבל.

    השבמחק
  2. קראתי והזדהיתי. מעניינת אותי עמדתך בנושא אימוץ.

    השבמחק
  3. לובה- אמת, שלא לדבר על אוכלוסיות שבהן מעודדים ילודה רבה, ללא קשר ליכולת הכלכלית והנפשית של ההורים לגדל כל-כך הרבה ילדים במשפחה אחת.
    לאנונימית - אימוץ נראה לי כמו מעשה מאוד אלטרואיסטי. לגדל ילדים נראית לי עבודה כל-כך קשה, שאני לא יודעת איך אנשים מוכנים להשקיע את ההשקעה הזו בילד שאינו שלהם. כל הכבוד למי שכן עושה זאת.

    השבמחק
  4. אמת, הולדת ילדים ובעיקר כאן בארץ זו דת בפני עצמה, לא "מימשת" את עצמך אם לא נולדו לך ילדים. לא חשוב איך את מגדלת אותם איך, מחנכת אותם או לחלופין איך את מזניחה אותם, העיקר שתלדי. העיקר שהשתמשת ברחם שלך. 
    מותר לי לבחור לא להיות בורגנית כמו כולם, אלא לחיות כמו שטוב לי.
    בעניין אימוץ אני דוקא בעד, אם כבר הילד ישנו וזקוק להורים, אז כדאי לאמץ אותו ולתת לו את כל היכולת והלב.

    השבמחק
  5. מסכימה לגמרי. אלו מחשבות שגם אני מגלגלת בראשי כמה שנים ובכל זאת, ברור לי שהלחץ וה"צריך" הללו לא יצליחו לעבור מעלי ואני לא בטוחה אם זה טוב או רע. לי תמיד נראה שזה קשור למידת האהבה וההתמודדיות שאנחנו קיבלנו בתור ילדים, או שראינו את הורינו סובלים/רבים/מתקשים, וכל אלו עיצבו את הדרך בה אנחנו רואים את העולם וכן את התועלת והנחיצות בהבאת דור נוסף לעולם כה קשה.

    השבמחק
  6. ממש ביטאת גם את מה שאני חושבת
    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1142658&r=1

    השבמחק