במהלך השבוע שחלף ביליתי קצת עם בעלי, שחזר בינתיים שוב לבולגריה וחגגתי יום הולדת 23 לאחיינית המקסימה שלי. הספקתי גם לבקר לגיחה ממש קצרה בשוק הפשפשים בכיכר דיזינגוף בת"א, שמתקיים שם בימים שלישי ושישי.
זה קצת כמו שוק הפשפשים ביפו, רק תוך התמקדות בפיצ'יפקעס ובלי רהיטים. נראה כאילו אנשים מביאים לשם פשוט את תכולת הבית שלהם, שבה אין להם יותר עניין. פה ושם יש גם ענתיקות אותנטיות יותר. יש גם הרבה דוכני תכשיטים, חלקם שווים יותר וחלקם פחות. ראיתי גם שכמות דוכני הבגדים עלתה בהשוואה לעבר, אולי בהתאמה לטרנד בגדי היד שנייה שסוחף בסערה את שוק האופנה בשנים האחרונות. קצת קשה למדוד את הבגדים ככה באמצע השוק בין הדוכנים, אבל מצד שני, המחירים בד"כ זולים ומפתים. קניתי שם מכנסיים אפורים בסגנון מכנסי הסבא שאני אוהבת לאחרונה ב-10 ש"ח. אני צריכה לקחת אותם לתופרת לתיקון קטן ואז אולי הם גם יזכו להיות מוצגים כאן באיזה פוסט.
צילמתי לכבודכם דרור קטן, שבא לבקר אותי מדי פעם על אדן החלון באחד ממקומות העבודה שלי. אני מצליחה לזהות שמדובר באותו הדרור לפי דפוס הכתמים שעל הנוצות שלו. התחלתי להניח לו שם מדי פעם כל מיני תקרובות והוא העלה בהתאם את קצב הביקורים שלו. הוא מצייץ כל-כך חזק, שאני לא יודעת אם הוא אומר לי תודה על הכיבוד או מתלונן שאין ממנו מספיק. בטח לא זה ולא זה. סתם דרור שמצייץ להנאתו. הבנתי שהדרורים בארץ נמצאים בסכנת הכחדה בגלל ציפור המיינה שיובאה לכאן מהודו ומשתלטת על כל חלקה טובה. בעתיד כנראה נזכה לראות רק מיינות ועורבים באיזורי המגורים ובפארקים העירוניים. עם כל ההתלהבות שלי ממיינות ועורבים, יהיה חבל לא לראות דרורים באיזור. הם כאלה חמודים ולא מאיימים. אני לא מבינה איך הדרור לא זכה בתחרות הציפור הלאומית של ישראל. במקומו נבחרה הדוכיפת.
סוף שבוע חדש מגיע ועמו המלצה נוספת לאירוע מכירה בסופ"ש הנוכחי. רוני קנטור מקיימת היום ומחר את אחת מהמכירות הביתיות שלה. לפרטים נוספים לחצו כאן.
