שינויי מזג האוויר

נראה שמזג האוויר החליט לתעתע בנו. יום אחד חמסין ויום למחרת נפתחות ארובות השמיים והגשם לא מפסיק לרדת. כאילו אלוהים אומר לנו: "איזה נודניקים! רוצים גשם? יאללה קבלו גשם בכמויות כאלה שתפסיקו כבר עם הניג'וזים שלכם לגשם". בעוד בחו"ל ממשיכים עם חיי השגרה גם בתנאים של שלג כבד, בישראל מתקבל הרושם שכל הפעילות נעצרת תחת כמויות הגשם שירדו אתמול. נראה שאנחנו לא ממש ערוכים להתמודד עם העניין ולא כל-כך יודעים מה לעשות עם כל הכמות הזו של המים שנוחתת עלינו לפתע. הכול מוצף, קורס, נהרס ושוקע.

אני התמודדתי עם החורף שהגיע אלינו ככה פתאום ע"י כך שמאתמול לא הוצאתי את האף מפתח הבית ובנוסף הכנתי חמין לשבת. אם כבר חורף, אז עם כל התוספות שמתלוות לעניין.

ובמעבר חד, כמו שאוהבים להגיד אנשי החדשות - אני לא יודעת כמה מכם מודעים לעובדה שבנוסף על החובה להתלבש בצורה צנועה, לנשים דתיות גם אסור ללבוש בגדים בצבעים מסויימים. האיסור הזה מתייחס בעיקר לצבע האדום, שכן הוא נחשב לצבע שמושך תשומת לב ולאישה דתית אסור ללבוש בגד שכזה. הבגד שהיא לובשת לא אמור למשוך יותר מדי תשומת לב, לא בצבע, לא בגזרה ולא בצורה. אני לא יודעת אם זה hang up מעברי או פשוט רתיעה טבעית שלי מלמשוך תשומת לב אליי, אבל הצבע האדום באמת אינו מהמועדפים עליי. כמעט ואין לי בארון בגדים בצבע הזה. לכן, כשאחותי העבירה אליי את השמלה הזו, היססתי בהתחלה אם לקחת אותה כי לא ידעתי אם זה משהו שאני אלבש או לא. אהבתי דווקא את הגזרה שלה, עם החלק התחתון עם הקפלים שמתרחבים קצת כלפי חוץ. היא מזכירה לי שמלה שדמות מהסדרה "Mad Men" היתה לובשת, משהו בסגנון שנות ה-50.

שמלה: זארה, חגורה: יד שנייה

בינתיים טרם עשיתי בה שימוש. אולי כשיצוץ האירוע המתאים לשמלה שכזו, שכן היא לא נראית לי מתאימה ללבישה ככה סתם ביום-יום. מה דעתכם?

לקנות או לא לקנות, זאת השאלה

בעלי עבר על כמה מהפוסטים האחרונים שלי וניגש אליי אח"כ כשהוא מודאג לגבי כמות הקניות שאני עורכת. זה קצת גורם לי לחשוב פעמיים לפני כל פוסט כזה שאני שוקלת להעלות. העניין הזה מוביל אותי ישירות לפוסט האחרון שפירסמה קלבה, על איך שפס הייצור הסיני ההמוני גונב למעצבים המקומיים את הפרנסה. תראו, הייתי שמחה באופן כללי לעודד מעצבים ישראלים צעירים ולרכוש את מרכולתם, אבל כשמבקשים ממני 200 שקל ולפעמים אף הרבה למעלה מכך על איזה פריט שעשוי מבד כותנה לא יקר וגם לא מעוצב יותר מדי, זה מעצבן. אני יכולה להוריד את כמות הקניות שלי ולקנות במקום הרבה פריטים זולים פריט אחד מעוצב באותו הסכום, אבל אני לא רוצה. אם אני יכולה למצוא תחליפים זולים יותר ולפעמים לא פחות יפים, בוודאי שזה מה שאני אקנה, בייחוד בימי מיתון. בימים טובים יותר הייתי מרשה לעצמי לפעמים להתעלם מתווית המחיר. היום זה אחד השיקולים המרכזיים אם לקנות או לא לקנות. שהעשירים כאן יעודדו עיצוב ישראלי. אני ממשיכה בינתיים עם הקניות, אבל מנסה לחסוך דרך זה שאני קונה תחליפים זולים למה שאני רוצה או מנסה להכין דברים בעצמי במידה ומדובר במשהו שנראה כאילו אינו מסובך להכנה מבחינתי.

ה-Wish list שלי לאחרונה כלל את השמלה/טוניקה הזו מאמריקן אפרל, אבל בגלל שאני כאמור מנסה לחסוך, קניתי תחליף זול יותר בצורת שמלה בסגנון דומה מחנות באזר שנקראת "אסטוריה" וממוקמת בקינג ג'ורג 43. זה בכלל ה-רחוב לאלה שרוצים גם לקנות וגם לא לבזבז יותר מדי. יש באיזור הזה הכל, ובזול. תכננתי ללבוש את השמלה הזו עם טייטס מגניבים מתחת ונעלי בובה שטוחות.


זה ישר הוביל אותי לכך שאין לי נעלי בובה והפיתרון לבעיה הזו נמצא בחנות הנעליים שליד הבזאר. היא נקראת "נעלי קטלינה" ויש שם נעלי בובה בשמונים שקל מכל הצבעים ומכל הסוגים – עם עור דמוי ז'מש, מבריק, מאט ובטח עוד כל מיני שאני כרגע לא זוכרת. מסתבר שבעל החנות מעצב אותן בעצמו כי ראה שיש ביקוש לעניין. הייתי ממליצה עליהן יותר בחום אם לא הייתי עושה את הטעות של לנעול אותן במקום ולהסתובב איתן את שאר הטיול היומי שלי בדרך לעבודה, מה שהוביל עד סוף היום לצליעה משמעותית ולרגל פצועה. אולי הייתי צריכה "לשבור" אותן בהדרגה קודם ואולי הן לא מיועדות להליכות ארוכות. לא יודעת. לא ניסיתי לנעול אותן שוב מאז. הן בינתיים בעונש בפינת החדר. אין ספק שלפעמים לא משתלם לקנות בזול. אם אני אשכח להן את הכאבים, הן אולי יוצאו מהפינה לניסיון שני אצלי.

ראיתי באמריקן אפרל גם צעיף עיגול שמאוד אהבתי, אבל הוא עלה 200 שקל, אז במקום זה קניתי בד בנחלת בנימין ואני אנסה להכין אחד כזה בעצמי. משהו בסגנון של הצעיף הזה, אבל קצת יותר גדול במימדים. בקיצור, בעלי היקר, אי אפשר לומר שאני לא משתדלת לפחות להוציא פחות.

זה נראה כבר כמו צעיף, אבל זה עדיין לא

שורו, הביטו וראו

הרי לפניכם התוצאה של פרויקט ה-D.I.Y האחרון שלי, בעקבות הביקור משבוע שעבר בחנות היצירה. הכנתי אותה בשבת וזה סה"כ לא היה הרבה עבודה. ראיתי כאמור לפני כמה זמן שרשרת דומה היכן שהוא, נזכרתי שיש לי את תליוני הלבבות הללו ורק הייתי צריכה לרכוש קצת שרשראות בצבעים וגדלים שונים לצורך ביצוע הפרויקט. אין ספק שאין אצלי מחסור בשרשראות באגף האקסוסוריז.

אדריאאאאן!

בתור חובבת חנויות שנייה, יצא לי לבקר כבר כמה פעמים בחנות הידועה של אדריאן במרכז המסחרי בכפר שמריהו, בעיקר מאז שאני גרה באיזור השרון. היה לנו אפילו ביקור בנות בחנות הזו במסגרת אחד מימי השישי שבהן אני ובנות משפחתי נוהגות לעתים לבקר בחנויות יד שנייה נידחות.

עם כל ריבוי החנויות מהתחום שיצא לי לבקר בהן, בחנות יד שנייה כמו זו של אדריאן עדיין לא יצא לי להיתקל. אדריאן מנהלת את החנות שלה כמו שליט בממלכת בננות קטנה וממקום מושבה מאחורי השולחן וליד הקופה מחלקת פקודות גם לצוות העובדות המסור שלה וגם ללקוחות החנות. מעולם לא יצא לי לראות חנות יד שנייה עמוסה כל-כך בלקוחות, שמסתובבות עם סלים מפלסטיק לתוכם הן אוספות את השלל ההולך ומצטבר וכמעט מתחננות בפני בעלת החנות לתת להן לקנות את מרכולתה. כמו ממלכה עם חוקים משלה, לחנות של אדריאן יש גם שעות פתיחה וסגירה שידועות ככל הנראה רק ליודעות דבר. גם כשכבר כתוב שהחנות נסגרת באחת בצהריים ביום שישי, ברבע לאחת כבר מבקשת אדריאן מעוזרותיה לסגור את דלת הכניסה לחנות בפני קונים פוטנציאליים ופוקדת על הקונות שכבר בתוך החנות להפסיק למדוד פריטים אותם בחרו ולהתחיל לזוז לעבר הקופה. אחותי העזה שם פעם לענות לטלפון הנייד בקרבת מקום מושבה של אדריאן וחטפה על הראש. מצד שני, אולי זו הדרך שבה היא מנסה להשליט קצת סדר בבלאגן. מי שמקבלים לעומת זאת יחס מועדף במקום הם חתולי הרחוב שאדריאן אימצה (שזה דווקא ייאמר לזכותה) שאחד מהם שוכב כמעט תמיד פרקדן על השולחן לידה או איפשהו בקרבתה.

מה שמייחד את החנות של אדריאן הוא כנראה האיזור בו היא שוכנת. אל החנות מגיעים שלל פריטי מעצבים נחשבים מנשים המתגוררות באיזור היוקרתי ואדריאן בד"כ מוכרת אותם במחירים יחסית סבירים. בביקור האחרון שלי במקום ראיתי תיק עור עם שרשראות כסופות בצדדים של המעצב האיטלקי סרג'יו רוסי ב-250 ₪ ותיק קלוע של פראדה ב-50 ₪. בין ערימות הנעליים ראיתי גם זוג נעליים של המעצב סטיוארט וייצמן. הייתי בוודאי קולטת עוד מציאות לדווח לכם עליהן, אך גורשתי מהחנות דקות ספורות לאחר שהגעתי, שכן מסתבר שבימי ראשון ושני החנות נסגרת בשעה 17:00, מה שאומר שכבר ברבע לחמש ניתנת הפקודה להתחיל באקסודוס.

תיק של סרג'יו רוסי

תיק של פראדה?

מחלקת הילדים

אני כשלעצמי הגעתי לשם הפעם כדי לחפש מכנסי 7/8 או יותר נכון, מכנסיים שמגיעות ממש מעל הקרסול, כמו בתמונה הזו. זהו אורך מכנסיים שעושה סימנים ככזה שהולך להיות אחד מהטרנדים של העונה הסתווית אבל נכון לעכשיו לא הצלחתי למצוא מכנס דוגמתם באף רשת רגילה. מפאת קוצר הזמן לא ממש הצלחתי לבדוק אם היו כאלה מכנסיים אצל אדריאן.
יש בחנות גם לול גדול שניצב במרכזה ובו ניתן למצוא פריטים פחות יוקרתיים אך עדיין אטרקטיביים במחירים שווים לכל נפש. אני מצאתי שם בזמנו חצאית צמודה ממעין בד פוך (שכבר עשתה הופעה כאן בבלוג) שמשרתת אותי נאמנה מאז ועלתה לי 30 ₪ בלבד. למי שיש סבלנות לנבור בערימה הזו, שקצת מזכירה את הערימות בדוכן "זארה" בשוק בצלאל, צפויות מציאות שוות איפשהו במעמקיה. תתכוננו רק לצפיפות רבה, מאבק על פריטים שמזכיר ימי סיילים ברשתות מבוקשות בארה"ב וחוקים שכנראה ברורים רק לנתיני הממלכה. מעניין אם רוקי היה שורד סיבוב קניות במקום (מה שמזכיר לי שלא ראיתי שם בגדי גברים).

בית קטן בכפר-סבא

זוכרים את הולי הובי? הילדה סטייל לורה אינגלס מ"בית קטן בערבה" שכיכבה בזמנו על נייר מכתבים, נעשו בובות בדמותה ואפילו הופיעה על כלי מטבח. אחת המציאות שלי מאמא שלי היא השמלה הזו, שבכל פעם שאני לובשת אותה, גורמת לי להיזכר בדמותה של הולי הובי. רק חסר לי הכובע האופייני לדמות והתלבושת מושלמת. יש לי האמת כובע שקצת מזכיר במראה שלו את הסטייל של הכובעים הללו, אבל אני מותחת את הגבול בלשלב אותם ביחד וממש להיראות כאילו התחפשתי.

פירוט התלבושת: שמלה - מאמא שלי, שרשרת - H&M, סנדלים - מהודו, כובע - יד שנייה

.

ובעניין אחר, מישהו שמע פעם על במבה בוני או לולו? מסתבר שניתן להשיג אותן בתחומי מדינת בני-ברק. המחיר של הבמבות האלה גם מן הסתם מאוד נמוך, כי אמא שלי קנתה הרבה שקיות לנכדים. הטעם שלהן הוא בדיוק מה שניתן לצפות מבמבות עם שמות עלומים שכאלו שלא ראיתי בשום מקום אחר.

לו הייתי אסקימוסי (תשלימו כבר לבד מה היו מצליחים למכור לי)

המרווחים האלה בין העבודות עוד יגמרו לי על חשבון הבנק. בקצב הזה כבר עדיף שלא אצא לעבוד ואשאר בבית וזה ייצא אותו הדבר מבחינת המאזן הסופי.
אתמול דווקא ניסיתי להתנהג בחוכמה ולא להסתובב במרכז העיר בזמן הפנאי שהיה לי, אלא להגיע לעבודה השנייה מוקדם יותר. את הזמן שנשאר לי לפני תחילת העבודה חשבתי לנצל לצורך קפיצה למתחם שממוקם ממול כדי לאכול משהו ואולי לסיים בביקור קצרצר בחנות המציאות שנמצאת במקום. מדובר בחנות, שאם לא היתה ממוקמת ממש קרוב לעבודה שלי, במקום שאני מגיעה אליו רק כדי לחטוף משהו לאכול, בחיים לא הייתי מגלה וגם לא הייתי שוקלת להיכנס אליה. היא מהחנויות האלה שיש בה הכל מכל במעין גיבוב חינני. היא קצת מזכירה במובן הזה חנות יד שנייה, אבל עם סחורה חדשה, שיש לה פשוט מראה מרושל משהו. התחלתי להיכנס לשם בעקבות המלצה של מישהי מהעבודה שלי, שסיפרה לי שיש שם דווקא דברים מאוד נחמדים במחירים ממש נמוכים. באחת הפעמים, כשחיפשתי מה לקנות ליום הולדת של אחת מהחברות שלי לעבודה, אימצתי את ההמלצה, נכנסתי לחנות והופתעתי לטובה. שוב, זו לא חנות שהייתי מתייחסת אליה אם היא היתה ממוקמת במרכז העיר, אבל במיקום שבו היא נמצאת, היא נתפסת אצלי כבעלת אפיל מיוחד משלה. המנהלת של החנות היא גם מהטיפוסים האלה שיכולים למכור קרח לאסקימוסים. היא כל-כך נחמדה ומשכנעת ונותנת לך את ההרגשה שכל מה שיש אצלה הוא כזו מציאה שווה, שזה פשוט יהיה בזבוז משווע לא לקנות אצלה. אני עושה את הטעות הזו כל פעם. נכנסת לשם מתוך מחשבה שאהיה חזקה ולא אשתכנע הפעם ואקנה רק את הפריט שבאתי לראות ובסוף כמעט תמיד יוצאת משם איכשהו עם שני פריטים. פשוט אין לקוחה יותר קלה לשכנוע ממני ברגע שמתנהגים אליי בלבביות אמיתית ולא מזוייפת. אני מוצאת את עצמי גם קוראת לה בתגובה בכינויים דוגמת "כפרה" ו"נשמה", שאלו כינויים שאני ממש לא נוהגת לעשות בהם שימוש בדרך כלל.

ככה קרה שנכנסתי לחנות הזו רק כדי לראות אם במקרה יש שם עליונית מהסגנון שהוא כרגע הדבר הכי איני לעונת המעבר, עם השוליים המשתפלים האלה בצדדים, שאפשר לקשור מקדימה אם רוצים. לא מצאתי אותה בזארה, לא במנגו ולא בקסטרו (לשני האחרונים נכנסתי בגלל התלושי שי לחג, ששארית פליטתם עדיין שוכנת אצלי לבטח בארנק). את העליונית שהיתה הכי קרובה למה שחיפשתי ראיתי בחנות ליד כיכר דיזינגוף, אבל הסריג שם גם עלה קצת יותר ממה שהייתי מוכנה להוציא וגם המוכרת היתה מהלוחצות האנטיפטיות האלה, שאם את מבקשת לחשוב על זה קצת, ישר נעלבות ולוקחות את זה באופן אישי ונותנות לך להרגיש שביזבזת להן זמן יקר, מה שבאמת לא יגרום לי לחזור לשם שוב.
וראו זה פלא – איפה היה את מה שחיפשתי בחצי מהעיר? מתחת לאף שלי, במרכז הקטן והעלוב ליד העבודה, בחנות המציאות העמוסה.

ויש לזה אפילו כיסים

כמובן שהמוכרת הלבבית שם הצליחה בסוף לשכנע אותי לקנות עוד פריט ויצאתי משם גם עם טייטס דמויי ג'ינס (תחשבו על משהו בכיוון ה- Jegging של קסטרו). זה נשמע מזעזע בתיאוריה וזה אכן פריט שיותר מאפשרי שיימצא במלתחתן של כמה פרחות, אבל הוא היה ממש נוח על הגוף והחלטתי שאשלב אותו עם עליוניות ממש ארוכות, שמכסות את איזור המפשעה, כך שזה לא ייראה זנותי מדי. אני אחכה שמזג האוויר יתקרר קצת כדי לדגמן את זה כאן בבלוג.
הנחמה היחידה שלי מכל העניין היא ששני הפריטים האלה ביחד עלו כמו הסריג מהחנות ליד כיכר דיזינגוף.


שיהיה לכם לילה טוב וסופ"ש נעים (בייחוד לך, לובה).

Busy Bee

עובר עליי שבוע די לחוץ, אבל הספקתי בכל זאת בין עבודה לעבודה להגיע שוב לחנויות היצירה בדרום ת"א לאסוף חומרים עבור הכנת שרשרת נוספת כי מסתובב לי איזה רעיון בראש עפ"י שרשרת שראיתי איפשהו. אעדכן בהמשך אם ייצא לי משהו נחמד מהעניין.

מצאתי באותה הזדמנות ב-אבגד תחליף לשרשרת כסופה קצרה שאני מחפשת כבר זמן מה. מלכתחילה שמתי את עיני בשרשרת הזו של נאווה גלזר, אבל התמחור שלה פשוט מטורף. אגב, שווה לעשות בדברים האלה מחקר צרכנים. גיליתי שבעוד שב"רזילי" השרשת הזו עולה כ-700 ₪, ב"דה בראנץ'" ברח' גורדון 17 בת"א אותה שרשרת בדיוק עולה רק 320 ₪, אבל גם זה היה לי יקר מדי. ראיתי שרשרת אחרת בסגנון מאוד דומה ב"דה בראנץ'", אבל היא פחות עשתה לי את זה. בסוף נזכרתי שראיתי בזמנו ב-אבגד לא מעט שרשראות כסופות בכל מיני גדלים ואורכים ואכן מצאתי שם את השרשרת הזו, שהיא כאמור תחליף לא רע מבחינתי לשרשרת של נאווה גלזר ועולה בערך שמינית ממנה.

.

בלי פלאש

עם פלאש

בכל מקרה, קפצתי באותה הזדמנות לחנות יד שנייה בלבונטין 1, שגיליתי את דבר קיומה באחד מהביקורים הקודמים שלי באיזור. בינתיים לא יצא לי לקנות שם כלום, אבל בהחלט יש מה לבדוק. אני פשוט לאחרונה משתדלת להיות מאוד בררנית וזהירה עם הכסף שלי וקונה רק פריטים שאני ממש מתאהבת בהם ומחירם סביר מבחינתי. החנות נקראת "רק שנייה". יש שם תיקים, תכשיטים, נעליים וכמובן מבחר בגדים – גם לגברים. שווה לבקר אם אתן בסביבה. מדדתי את השמלה הוורדרדה שבצילום האחרון, אבל היא היתה גדולה מדי עליי (איזה מזל).

עניינים טריוויאליים

החלטתי לקבל השראה ממיראל, לובה ונעלולה ולכתוב גם אני קצת מידע משעשע אודותיי.

אז הנה 20 עובדות טריוויה משעשעות על עצמי:

1. אני עדיין אומרת ב"ה ואי"ה אפילו שאני כבר לא דתייה.
2. אני בד"כ אומרת סוג של לילה טוב לאלוהים, מעין "שמע ישראל" משלי כל ערב לפני השינה, אפילו שאני כבר לא ממש מאמינה באלוהים. כמו שאני רואה את זה - לא מועיל, לא מזיק.
3. כמעט אחרי כל ארוחה, יוצא לי לומר אוטומטית "אכלנו ושבענו " (שזו התחלה של שיר ברכה, שההמשך שלו הוא "...האוכל היה טעים. עכשיו נברך כולנו, נודה לאלוהים").
4. אני עדיין מתקשה לאכול בשר וחלב ביחד, אבל אין לי בעיה לאכול אותם אחד אחרי השני.
5. אני עדיין לא מסוגלת לאכול חזיר, אבל אוכלת פירות ים.
6. איכשהו יצא שהרבה מוזרויות שלי קשורות לזה שהייתי דתייה פעם שזה כבר בעצמו דבר מוזר.
7. אני לא אוכלת יונקים. זו התרומה שלי להרגעת מצפוני בכל הנוגע לאכילת בעלי-חיים, שלפחות אני לא אוכלת את בני המחלקה שלי.
8. אני משוגעת על גורים. כשאני רואה גור של כלב, אני ישר מתנפלת עליו תוך השמעת קריאות התלהבות בקול גבוה, התנהגות שגורמת לבעלי לרצות לקבור את עצמו מרוב בושה שהוא אתי. אבל אני די אדישה לתינוקות אדם.
9. אם הכאבתי לאחד מהחתולים שלי בטעות, אני מבקשת ממנו סליחה.
10. כמו ג'רי סיינפלד, אני מתה על קורנפלקס עם חלב ויש לי מבחר סוגים על המדף.
11. אני מדברת לעצמי בראש באנגלית הרבה פעמים.
12. כמעט כל הזמן מתנגן לי איזשהו שיר בראש.
13. יש לי ADHD וכפועל יוצא מכך אני מנענעת את הרגל שלי הרבה, דבר שמרגיע אותי, אבל משגע את אלה שסביבי.
14. גם לבעלי יש ADHD. לפעמים אנחנו יושבים באיזה בית-קפה ואני קולטת ששנינו מנענעים בטירוף את הרגל מתחת לשולחן.
15. אני לא יודעת אם זה קשור ל-ADHD, אבל אני מדברת ממש מהר.
16. כשאני נמצאת בסיטואציות חברתיות שלא נוח לי בהן, אני מתחילה לדבר שטויות בקצב ואח"כ מצטערת שלא סתמתי את הפה.
17. עם זאת, יש לי יכולת אלתור לא רעה וכשקורה במצבים מהסוג האמור שאני מתחילה מתוך המבוכה משפט בלי שאדע לאן הוא מוביל, עדיין אני מצליחה איכשהו בסוף בכל זאת להגיד משהו הגיוני.
18. אין לי יכולת אלתור בכל הקשור להכנת אוכל. אם אין לי את כל מרכיבי המתכון, אני לא אכין את המאכל המדובר.
19. הייתי חברה לתקופה קצרה בעמותה לקידום הנחמדות בעולם (כן, יש כזה דבר, או לפחות היה), עד שהבנתי שעם ישראלים זה לא יעבוד.
20. אחד הפחדים שלי הוא שחמותי תגלה את דבר קיום הבלוג הזה ותתייג אותי לנצח כבזבזנית איומה, שזקוקה לטיפול בהתמכרויות. היא רגילה לקנות בהדר בחיפה בפרוטות ולא מבינה אנשים שעושים קניות בקניונים.

בואי קלה

אני מחשיבה את עצמי בסה"כ לאדם צנוע וביישן (למרות שיהיו כאלה שיחלקו עמי לגבי הביישנות). כשהגיע הזמן לחפש שמלת כלה לחתונה שלי, חשבתי בהתחלה להסתפק באיזו שמלה לבנה יחסית פשוטה ולא ללכת overboard עם כל העניין. מה שבטוח זה שתחום השמלות סטייל עוגת קצפת כלל לא היה איפשהו בראדאר שלי. בכלל, די הלחיצה אותי המחשבה על להיות במרכז כל תשומת הלב הזו.
ככל שנכנסתי ליותר חנויות במהלך החיפושים אחר השמלה, הלכה והתפוגגה בהדרגה העמדה הראשונית שלי בעניין השמלה הפשוטה. בהתחלה גם חשבנו על שילוב של מסעדה ורחבת ריקודים לאירוע וירדנו מהתוכנית הזו בסוף כי זה יצא עסק יקר מדי (למי שיש כסף, אני ממליצה על גלריית לורנס ביפו). כך שעם השקלול של גן אירועים ולא מסעדה בתוך החישובים של השמלה, הגעתי בסוף למסקנה שאין מנוס מללכת על משהו קצת יותר מושקע משמלה לבנה מנעמה בצלאל.
אחרי שיטוטים באתרי חתונות, הגעתי אל האתר של רומיה ויואל ומיד אהבתי את מה שראיתי. ראומה מייבאת שמלות עתיקות מהמאה ה-19 ועד שנות ה-30 וכמובן שישר התחברתי לשמלות הרומנטיות בניחוח הוינטג' שראיתי באתר ונסעתי לראות אותן מקרוב.
ה"חנות" של ראומה היתה ממוקמת אז בסלון ביתה בגבעתיים והיחס אל הלקוחות היה בהתאם. לעומת סלוני הכלות היוקרתיים יותר בדיזינגוף (שלאחד או שניים כאלה נכנסתי רק כדי למצות את חוויית הכלה עד הסוף), שגרמו לי להרגיש כמו מתחזה שמתיימרת להיות עשירה מספיק כדי בכלל לחשוב שיש לה את הזכות לגעת בשמלות שלהם, ראומה ישר גרמה לי להרגיש בנוח. היא פשוט כל-כך נחמדה ולבבית וזורמת עם הטעם של הכלה. כמובן שמלכתחילה, לכלות שמגיעות אליה, יש טעם קצת פחות קונבנציונלי ממה שמקובל בד"כ. ראיתי שם שמלת כלה מסאטן משנות ה-30 שאהבתי, אבל בעצתה של חברתי שבאה עמי למקום, החלטנו לעשות בה קצת שינויים, כך שבסוף נתפרה לכבודי שמלה חדשה ברוח השמלה המקורית. אח"כ קיבלתי המון מחמאות על השמלה, אבל אני עצמי הייתי קצת אמביוולנטית לגבי התוצאה הסופית. את החלק האחורי, שהוא החלק שאנחנו עיצבנו מחדש, מאוד אהבתי, אבל את החלק הקדמי פחות חיבבתי. הסיבה העיקרית לכך היא שבד הסאטן נצמד כמו כפפה לגוף וגרם לי להרגיש שהשמלה הזו מבליטה לי את הבטן. מצאתי את עצמי עושה דיאטה בפעם הראשונה בחיי כדי להשטיח את הבטן לפני החתונה ולא להרגיש יותר מדי מודעת לעצמי בשמלה. Mission impossible גירסת החתונה.

בתכלס הבעיה עם הבטן היתה יותר בראש שלי מאשר בעיה ממשית, אבל זה דבר שמציק לי עד היום כשאני מתבוננת בתמונות שלי בשמלה הזו. המבט שלי מתמקד ישר באיזור הבטן. כמובן גם שהיה חייב להיות ליצן תורני שבקטע של הברכות בסרט החתונה תהה אם הכלה אולי בהריון, מה שלא תרם בדיעבד להרגשה הטובה שלי לגבי חזית השמלה. למעשה, כשחיפשתי עכשיו תמונה פרונטלית של השמלה עבור הבלוג, גיליתי שכמעט ואין לי תמונות ייצוגיות של החלק הקדמי שלה בלי שאני מסתירה את איזור הבטן עם זר הפרחים. התמונות אותן העלתי בסופו של דבר לקוחות בכלל משלב ההכנות לחתונה ולא מהאירוע עצמו. זו הסיבה היחידה שאני הייתי ממליצה היום לכלה מאותגרת גזרה ללכת לסלון כלות קונבנציונלי יותר, עם שמלות שיש להן מחוכים שמובנים לתוך השמלה ופותרים את בעלת השמחה מדאגות מיותרות.

.

תוספת מאוחרת - תגידו, אנטיפטיים, אין פידבק לשמלת חתונה שלי?! יפה בעיניכם? לא הסטייל שלכם? קצת מעליב שאין התייחסות אליה בכלל. תזרקו איזה עצם.

לקנות חתול בשק

כשרק התחלתי לקרוא בבלוגי אופנה, נתקלתי בכל מיני אתרים של קניות און-ליין. מהון להון נהייתי מכורה לחיפוש אחר הדבר הבא מהרשת שאני פשוט אהיה חייבת לקנות. האפשרויות הן אינסופיות. לקנות שמלת וינטג'? ארנק? נעליים? איזה תכשיט? יש אינספור אתרים שאפשר לעשות בהם קניות מבלי בכלל לצאת מהבית (או מהמשרד). זה כולל הרבה בלוגריות שמוכרות בגדי יד שנייה שמצאו במהלך השיטוטים שלהן בחנויות וינטג' ומחזיקות אתרים עם תמונות מפורטות של הפריטים למכירה וגם חנויות יותר קונבנציונליות, שמוכרות דרך המחשב ביגוד והנעלה חדשים. ובל נשכח את אי-ביי, אתר המכירות הפומביות הגדול בעולם שאפשר למצוא בו פשוט הכול. אז התפתיתי לנסות ועשיתי כמה רכישות, שהובילו אותי בדיעבד למסקנה שאין כמו מראה עיניים (וזה לא כולל את מראה העיניים דרך המחשב, אלא מראה העיניים אחד על אחד). עד שאני לא ממששת את הבד ומודדת עליי את הפריט, אין לי למעשה את היכולת לשפוט אם הדבר הזה אכן יתאים לי או שבמבט מקרוב אני לא אבין מה גרם לי להחליט לקנות את הדבר העלוב/מוזר/דוחה/עבודה בעיניים הזה. עובדה שרוב הקניות שלי מהרשת היו פלופ ולהלן ההוכחות.

זה התחיל, אם אני זוכרת נכון, עם השמלה הזו, שקניתי מאיזשהו אתר שאלוהים יודע איך הגעתי אליו. בצילום שהוצג באתר על בובת חלון ראווה זו נראתה שמלה וינטג'ית רומנטית. בזמנו היו לה גם שרוולים ארוכים תפוחים. כשהיא הגיעה אליי הביתה, אחרי שגמרתי להתלהב מהאריזה הנחמדה שלה ומדדתי אותה עליי, פשוט לא הצלחתי להתחבר אליה. השרוולים היו נראים מוגזמים והיה לה איזשהו חריץ ארוך בחלק של החצאית במרכז מתחת לכפתורים שגיליתי אותו רק אז. גם הבד שלה היה נראה לי במציאות פתאום מבריק וזול. לקחתי אותה לתופרת וביקשתי לסגור את החריץ ולקצר את השרוולים בתקווה שאז השמלה תיראה לי לבישה יותר, אבל זה לא ממש עזר (אולי גם כי התופרת עשתה עבודה חובבנית עם קיצור השרוולים כמו שניתן לראות בתמונות). נכון לעכשיו השמלה הזו לא נלבשה מחוץ לבית אפילו פעם אחת וקניתי אותה כבר די מזמן.

מתישהו בהמשך, כשהייתי חזק בתוך שלב שבו השתגעתי על כל שילוב של זהב ביחד עם פנינים (נדמה לי שזה התחיל בעקבות צפייה בסדרה "שושלת טיודור" עם התכשיטים התקופתיים המפוארים שאפשר לראות על הנשים של הנרי לפני שהוא כורת להן את הראש), ראיתי באיביי שרשרת שנראתה לי מתאימה למה שחיפשתי בחנויות ללא הצלחה. גם מסגרת זהב מעוטרת לפנינה, גם טיפת פנינה שמשתלשלת מהתליון וגם מחיר סביר לחלוטין. הזמנתי את השרשרת, למרות שבעל האתר היה כנה והודה שהתליון הזה היה עגיל בגלגול קודם שלו. שוב, במבט שלא דרך צילום, השרשרת נראתה לי אחרת לגמרי. קטנה ועדינה וכמעט חסרת נוכחות וממש בלטה לי פתאום העובדה שהתליון היה פעם עגיל, דבר שלא קרה כשהתבוננתי בצילום. בואו נגיד שגם את השרשרת לא ממש יוצא לי לדגום עליי.

בתווך היו גם זוג נעליים שהזמנתי וזה כבר היה כזה אסון שמסרתי אותן הלאה די מהר ואפילו אין לי תמונה שלהן להראות לכם כאן. הן גם לא היו לגמרי במידה שלי (לך תסתדר עם מידות מחו"ל), גם לא בצבע שנראה בצילום וגם היו משופשפות ברצועות בצורה שלא נראתה בצילום ולא הודגשה מספיק בפירוט שצורף לו.

נדמה לי שהרכישות האחרונות שלי היו שתי השרשראות הללו - אחת כסופה ואחת שחורה. דווקא במקרה הזה לא מדובר בפיאסקו ואפילו יצא לי לעשות בהן שימוש (הן גם ורסטיליות – אפשר להשתמש בהן בתור שרשרת ארוכה או קצרה, עם התליון או בלי ואפילו בתור חגורה), אבל בדיעבד אני לא חושבת שהיה צורך להזמין אותן מחו"ל והייתי יכולה למצוא משהו דומה בחנויות יד שנייה בארץ אם הייתי טורחת לחפש.

אולי למישהי עם טביעת עין טובה יותר וידע מצטבר לגבי חנויות אמינות באינטרנט היתה יותר הצלחה בתחום ממני, אבל לי כנראה הדרך הזו לא מתאימה. נכון לעכשיו, נגמלתי לגמרי מקניות באינטרנט. כאמור, עבורי אין כמראה עיניים בלתי אמצעי. מה גם שעם דמי המשלוח הלא נמוכים מחו"ל, זה כבר באמת לא משתלם כלכלית לעשות קניות דרך האינטרנט. מצאתי בינתיים דברים אחרים לעשות בזמן המחשב שלי :-).